ציפורים מתות בסתר או, The Thorn Birds הוא רומן מאת הסופרת האוסטרלית, קולין מקאלוג, שנת 1977. אשר הפך לרב מחר. הרומן מתמקד בשפחחת קלירי ועוסק אודותיה. העלילה מתפרשת על פני יבשות ונמתחת לאורך 60 שנים. מי שזוכר א/או ראה זוכר את ריצ'ר צ'מברליין בתפקיד הכומר ואת סיפור אהבתם של בת המשפחה מגי לכומר ראלף. זהו סיפור על קונפליקט בין גוף לנפש ובין צו התבונה והחברה לתשוקה בלתי ניתנת לריסון הנפרש לאורך חיים שלמים.  חברים אני לא מבקרת סרטים וספרים במקצועי אבל הספר הולך איתי שנים מאז נערותי ואת הסידרה מאד אהבתי. אז מה אני רוצה? ולמה אני מספרת לכם? ראשית זו המלצה למי שלא ראה, לקחת את הסרט ולצפות! לא לשכוח להניח ליד ממחטה, גרעינים ועוגת שוקולד חמה ... להמתיק את העצב והכאב. וחוץ מזה לשתף אתכם, בהקדמת הספר כתוב כך: האגדה מספרת על ציפור המזמרת רק פעם אחת בחייה, בקול ערב יותר מכל יצור אחר על פני האדמה. מן הרגע שהיא נוטשת את קינה היא מחפשת עץ עוזרד ואינה נחה עד שהיא מוצאת כזה. ואז, כשהיא מזמרת בין הענפים האכזריים, היא משפדת עצמה על הקוץ ארוך והחד ביותר. וכשהיא גוססת היא מתעלה על יסוריה ומיטיבה לשיר מן העפרוני והזמיר. שיא עילאי שמחירו הוא עצם הקיום. אבל עולם ומלואו נעצר כדי להאזין ואלוהים במכון שבתו מחייך. משום שהמיטב מושג במחיר הכאב העז ביותר..... או שכך מספרת האגדה. אז אני שואלת, כי שאלת האהבה מעסיקה אותי לאחרונה. מה אנחנו עושים למען האהבה? עד כמה רחוק ? עד כמה כואב? |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה מזל שאנחנו חושבות אותו דבר.... אני אולי לא אותה ציפור ואולי חיה אחרת..
אבל אני לא אשפד עצמי לדעת... כיוון שיש בי דעת ובינה.
אי אפשר לוותר על אהבה
והחיפוש נמשך.....!
שבת שלום!
הי אסתי, תודה על ההזמנה,
אני יודעת שדעתי אינה פופולרית לעיתים,
כי מאוד נעים לנו לחשוב שאהבה גדולה היא מענה להכל,
גם לחוסר התאמה, לחוסר סיכויים וכו' וכו'...
אני חושבת שגם באהבה יש מקום להפעיל את השכל הישר.
לסבול על מזבח האהבה זו בחירה עצובה,
אני מאמינה בלמצוא את האהבה שעושה טוב, שמתאימה,
ואני מאמינה שזה קיים בשביל כולם.
אני מצאתי, ואם זה לא יצליח אמצא שוב (-:
אהה... ואני לא מאמינה שאפשר לוותר על אהבה,
כל זמן שלא מצאנו, צריך להמשיך לחפש אחרת משהו לא שלם.
כמעט אצל כולם... (-:
זו לא היתה השאלה, אבל אם את שואלת אז העדיפות היא ,
שתהיה הדדיות. ששני הצדדים יחושו ויהיו אוהבים ונאהבים.
טוטאליות ריגשית ומנטאלית , שותפות לרגש ולתחושות.
אם זה מתקיים ....
מה אומר ומה אגיד ????
לחיי האהבה!
נרים כוס יין, לחיים טובים יותר ולחיי האהבה!!!
ושוב עולה השאלה :
מה יותר טוב להיות אוהב או נאהב?
זה שנאהב
לא ירגיש דבר אל האוהב אותו אלא תחושת גאווה / חנק תלוי במצב..
זה שאוהב, אולי לא יחוש דבר בחזרה,
אבל איזה כיף זה פשוט לאהוב...
להתגעגע, לחשוב, אפילו לכאוב...
להרגיש זה לחיות !
אהבה עשויה להיות כרוכה בכאב.
בעיקר כשהיא לא באה לידי מימוש כפי שציפינו.
אבל האם כאב הוא מרכיב הכרחי ב"תבשיל" האהבה?
כל ספורטאי מכיר את הביטוי "No pain - No gain"
הישגים כרוכים במאמץ ומאמץ עשוי לגרום כאב.
אהבה זוגית היא ללא ספק דבר הדורש השקעה ומן הסתם גם מאמץ,
אבל האם נדרש מאמץ כזה המתבטא בכאב של ממש?
או שמא הכאב הוא איתות אזהרה לכך שאנחנו עושים משהו לא נכון.
משהו שלא בריא לנו?
זו המחשבה.
אין לי תשובה חד-משמעית.
ככל שאני מתבגר, אני אמנם לומד יותר
אבל גם כמות השאלות שלי הולכת וגדלה
לחיי האהבה.
אוקיי... אז היא אמרה... מה עכשיו?
ואיזו מחשבה זה הותיר בך?... זו השאלה!!!
מישהי אמרה לי לפני כמה זמן:
"אם מתחיל לכאוב... זו כבר לא אהבה"
זה משאיר קצת... חומר למחשבה.
הכי צמוד שיש....:)
שלוימלה... כייף שביקרת!!!
מחייכת... יוסי
תודה!
*
מה אנחנו עושים?
נ פ ל א
אז טעות שלי... קבל את התנצלותי!
ולא רק זה.... גם חיבוק!
והכי קרוב שניתן! :-)
ממש .ממש לא
איך אני יכול להשמע אם כתבתי ?
תודה יקירה על האהבה שאת מביאה
חג חיים שמח
ממני באהבה
לפעמים האהבה מחכה מעבר לדלת, ולפעמים אנחנו חושבים שזו דלת נסתרת או דלת רחוקה,רק שאנחנו פותחים אותה אנחנו יודעים כמה אומץ היה לנו, וכמה קל זה היה להאמין ולהשיג את מה שאנחנו מחפשים ורוצים. ואז הציפורים והפרפרים מתעוררים בקרבנו, ואין לנו סיבה להרוג את האהבה אלא רק לעורר אותה.
אני שמחה!ומי אמר שאהבה ניגמרת?
זה משהו קבוע, מובנה, ברור מאליו??
זה הסדר.. אהבה... חיבה...כבוד ... חברות..?
תהרוג אותי ... ואני חשבתי שכל אהבה מתחילה בהצעת חברות ... הכל כמו שכתוב רק בסדר הפוך.
נורא מוזרה אני... ל א מבינה איך חשבתי אחרת.
תודה
אתה נשמע כועס!
פוסט מעניין. אגדה המבליטה את כאב האהבה.
ואכן נגמרת אהבה ומוחלפת בהערכה כבוד וחברות
שלא מצריכים כאב כל כך בלתי נסבל :)
*
מקסים מעניין...
תודה.