ואללה, נדפק לי הראש!

לצפייה במסך מלא

ואללה, נדפק לי הראש!

‎33

יחסים

38 תגובות יום רביעי, 2/12/09, 00:53

זה נשמע לכם אולי פאטתי. דפקה ת'ראש עאלק. אז תקראו שוב את הכותרת ותפנימו טוב טוב.

דפקתי ת'ראש, טוב טוב. חזק חזק.

זה היה בצהרי יום שני הקודם, אולי שלישי, אני כבר לא זוכרת. נדפק לי הראש בחיי.

בפאתי חניון שקט, צמוד למקום עבודתי, מתנוססת לה כניסה שקטה עם שומרת חניונים בלתי שקטה בעליל. ס' שמה. הרי לא נזכיר את שמה ברבים, כי לכו תדעו, אולי היא יושבת לה עם לפטופ בבוטקה החניונית ודופקת טוקבקים בכל רשת חברתית? יו נוור נו דיר!

קיצר, ס'- מהרגע הראשון שראתה אותי, החליטה לקרוא לי: "הדוגמנית". כן, היא אומרת שנשים מלאות עד אפס מקום הן חלומו הרטוב של כל גבר. וימותו הקנאיות. הרזות. הכוסיות. בהמות!

בכל פעם שהיא רואה אותי וקוראת לי בקולה הענוג עד אימה, האגו שלי עולה לו פלאים ואפי הבלתי מחודד בעליל, מתנוסס לו אל-על ומעביר תחושה סקסית מחרמנת אל ביטני ומשם אל תאי מוחי המפותחים.

אבל לא בענייני דוגמנות עסקינן, אלא בראשי הנדפק.

בעודי פוסעת בין מכוניות החניון, אני רואה אל מול עיניי משאית של טיטולים, או של איזו חברת תחבושות היגייניות ולידה מיסטר נהג משאית ,מביט בי בעיניים מלאות הלם טיטולי כאומר:" מותק, ראית איך חניתי חרא, תעברי מסביב".

כן, האידיוט חנה את המשאית באופן כזה שלא יכולתי לעבור אל תוך החניון עצמו והצטרכתי להתקרב ליציאה מחניון סוכנת הדוגמניות הראשית- ס'.

התחלתי לחצות את היציאה מן החניון ועכשיו- תתחילו לדמיין את זעקותיה של ס': "ד ו ג מ נ י ת!!!!!", באיטיות מטורפת, וראו אל מול עיניכם מחסום בצבעי אדום-לבן מונף לעבר ראשכם...

כן. בעודה זועקת לי ס' שאזהר, נדפק לו מ', המחסום המזורגג על ראשי והמילה "דוגמנית" הפכה באותו רגע למכה רצינית שהנחיתה את האגו שלי בצירופן של מספר טיפות דם, שזלגו מראשי אל רצפת האספלט השחרחרה.

וכך, עם דם, אגו ודמעות ,קולות רקע נוהמים והמומים של נהג משאית כשס' מביטה בי במבט מרחם - אני חוצה את החניון ופרצופים המוכרים לי כשייכים לאנשים איתם אני עובדת, מביטים בי. אחת מהם הגיעה אליי מיד עם שקית קרח שהוכן מבעוד מועד בשתי שניות קרירות וההלם הפך להיות חזק ממני.

יומיים הלכתי ככה.

עם ראש שחלקו מפוצץ קלות (אל דאגה. לא ראו כלום, אבל הרגשתי שאני מתהלכת עם אבטיח בלי גרעינים מעל צידו השמאלי של ראשי), עם מחשבות של "למה היא הייתה צריכה להרוס לי את חלום הדוגמנות", ושאלה אחת פשוטה:

האם כך פורצים מחסומים בחיים? האם התחושה היא פיזית כל-כך? ועוד דבר.

למה נהג המשאית האידיוט, לא נתן לי זיכוי על תחבושות הגייניות כאות פיצוי?

טוב, כנראה זו הייתה באמת משאית של טיטולים.

חתכ'ת מושתן.

דרג את התוכן: