כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הנה אני באה!

    רשימות של ירושלמית בגוש דן

    ארכיון

    לשים את האשה במרכז

    0 תגובות   יום רביעי, 2/12/09, 07:37

      התעוררתי עכשיו (5:45 F.A.M!) בבהלה למשמע צלצול טלפון שלמזלי הספקתי להבין שנשמע בבית השכנים, עוד לפני שיצאתי מהמיטה. גיליתי ששבתי לישון במרכּז המיטה – הרגל חביב שפיתחתי לי מאז ש... נכון. מאז שעברתי למרכז. כשאני חושבת על זה, גם את המיטה שמתי במרכז החדר, מאז שעברתי למרכז. בדירותיי הירושלמיות (ארבע במספר, לא כולל המעונות), למעט זו שחלקתי עם בן זוג, תמיד המיטה היתה מוצמדת לפינת החדר, ואני, בתוכה, גם כן.
     

    לדחוק את המיטה לפינה זה עניין פונקציונלי, כמובן, (במיוחד כשגרים עם שותפים והחדר צריך להספיק לכל צרכייך, או בדירת סטודיו – כנ"ל). לגבי הצטנפות מתוך הרגל בפינת המיטה – אין בה דבר פונקציונלי, ולכן קל לראות בה משהו הצהרתי, אם רק רוצים. משהו שאני רואה רק עכשיו, מכאן, ממרכז המיטה שבמרכז החדר שבמרכז הארץ. דברים שרואים מכאן, לא רואים משם, כבר אמר המשורר.

     כשהגעתי ליפו, היו לי לראשונה שני חדרים משלי. הצבתי את המיטה במרכז חדר השינה הגדול, שגדלו הרשים כל מי שנכנס לדירה. (חלוקה שנראית קצת מוזרה מבחינת יחסי גודל סלון/חדר שינה, אבל כשחושבים על זה שמדובר בשיכון משנות החמישים, בזמנים שבדירות 2 חדרים גידלו 3 ילדים – אולי זה מסביר. השכנה מלמעלה, אגב, שומרת על המסורת ובדירה זהה של כ-40 מטר מגדלת 3 ילדים, בעל שמנמן, כלבה, ותוכי). אני נהניתי מאד מכל המרחב הזה לעצמי, וסיגלתי לי את ההרגל לישון במרכז המיטה. לפעמים באלכסון, אבל בד"כ פשוט במרכז.

     

    לדירתי הנוכחית עברתי בתקופה שיצאתי עם מישהו. כנראה שמספיקים 3 לילות בשבוע של שינה משותפת, ו4 חודשים, כדי לגרום לשינוי. ושמתי לב, שאני נוטה לישון בצד "שלי" גם לבד. אבל עכשיו אפשר להירגע. שבוע וחצי אחרי הסוף – אני חוזרת למרכז.

     

    בדירה הזאת, דווקא הסלון גדול עד להשתומם, וחדר השינה בגודל רגיל מינוס. אין ספק שחדר השינה הגדול ביפו אירח, בהתאם, את כמות האורחים הגדולה ביותר שידע חדר שינה כלשהו שקראתי לו "שלי" בזמן כלשהו: הן בסה"כ והן בזמן נתון... אין ספק גם שהסלון כאן הספיק לארח לא מזמן את מספר האורחים הגדול ביותר (בזמן נתון, לפחות) שדירה כלשהי שקראתי לה "שלי" בזמן כלשהו, אירחה.

     כבר כשנכנסתי לדירה הזאת, בפרבר אליו נדחקתי משולי ת"א, שמתי לב ליחסי החלוקה השונים במובהק מקודמתה. תהיתי מה זה אומר על החיים הצפויים לי פה. אין ספק שבשנה התל-אביב-יפואית שלי – הסקס היה במרכז. אבל יותר מכך – אני הייתי במרכז. זו היתה שנה של שיקום, של טיפול, של גילוי, של צמיחה מחודשת. אפילו המסר המרכזי שלקחתי עמי מהטיפול הפסיכולוגי שעברתי בשנה הזאת (שאוטוטו הופכת להיות "השנה ההיא") היה: “תני מקום לצרכים שלך". ותאמינו לי, אני באמת משתדלת...

     

    בחדר השינה הזה עוד לא היה אף אחד שלא היה בחדר השינה ההוא. הייתי בסוג של מערכת יחסים – שאמנם הסקס תפס בה מקום מרכזי, אבל היה מקום גם לדברים אחרים. בחדר השינה הזה, שלא כקודמו הגדול והריק, יש גם ארון ענק, ויש גם שולחן טואלט.

     אולי השנה הזאת תהיה שנה של איזון?

     

     הפוסט הזה, אגב, הוא הראשון שנכתב במיטה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה