בחודשים האחרונים שמעתי עשרות הופעות. לפחות פעמיים בשבוע. ריבוי ההופעות חידד את יכולת ההבחנה שלי בין מוסיקאיים חביבים בתחילת דרכם, בין מוסיקאים חרוצים שמשתפרים עם השנים ולבין כאלו שנולדו עם כישרון מופלא ויוצא דופן. רם שייך לקבוצה ההיא. לקבוצה של אלו שנמצאים כמה וכמה דרגות מעל השאר. והשאר טובים. אבל הוא עילוי. את ההיכרות הראשונה שלי עם רם אני חבה לחבר יקר. לפני כמה חודשים (אני אפילו זוכרת את התאריך- 22.11) נשאלתי אם בא לי להצטרף ללכת לשמוע גיטריסט מוכשר שיצא בקריירה סולו בשנים האחרונות שנקרא רם אוריון. אני חייבת להודות שבאותם ימים לא ידעתי עליו דבר מעבר להיותו שייך לחבורת הפלא נושאי המגבעת. עם כזה שם ברזומה כמה גרוע זה כבר יכול להיות, חשבתי לעצמי והסכמתי ללא וויכוח. הלכנו ברגל לקוזה-נוסטרה בנחלת בינימין, החורף בתל אביב לא ממש מאיים, גם לא בלילה. כשנכנסנו חיפשנו את המלצרית על מנת להזמין בקבוק גולדסטאר ובטעות פנינו לאישה הלא נכונה.זאת הייתה בעצם הפגישה החד צדדית הראשונה שלי עם הצלמת הצעירה. אותה אחת שמגיחה אחת לכמה הופעות. היא עמדה ליד הבמה והתכוננה לתחילת ההופעה. התעסקה עם העדשה הגדולה, מנסה להתכונן למשהו שלא בהכרח הוכן מראש. תפסנו מקום קרוב מספיק באחד משולחנות העץ המרובעים, הוא כבר היה כאן בעבר, בשבילי זו הייתה פעם ראשונה במקום. מקום כלבבי. על הבמה עלו רם אוריון, דפנה קיינן. אני זוכרת את הדקות שלפני. ראיתי את ההוא שהספקתי לשכוח, הסתכלתי מסביב על אלו שבחרו לבוא, חשבתי על כמה שלא. גם את מה שהיה אחרי שרם ירד מהבמה אני זוכרת. אבל אותם דקות ארוכות בו עמד רם מטר ממני עם הגיטרה שלו זכורים כחוויה עצומה. כמו פטרייה אסורה. זה היה מטורף. כאילו לא קרה בעולם דבר חוץ מהפקת הצלילים המכשפת של רם.לא הזזתי את עיני ממנו. המבט שלי נע מהמבט הצנוע והביישן שלו אל הידיים שמפיקות צלילים שלא שמעתי כמותם קודם. זו הייתה הופעה שלא אשכח לעולם. דווקא בגלל חוסר הציפיות שהגעתי איתן, הן שהעצימו את החוויה.במקרה של רם זה לא במקרה. מאז הלכתי כמעט לכל הופעה של רם באיזור ואני חייבת לציין שכולן היו מצויינות. אינני מכירה את רם אישית יותר מדיי ואינני בקיאה בפרטים האישיים אודותיו, ובכל זאת אני מרשה לעצמי לומר כי מדובר באחד הגברים הצנועים שראיתי. רם הוא הוכחה חותכת לכל שאר היוצרים שאפשר לעשות מוסיקה מעולה בלי כל הדרמות מסביב. הגישה שלי תמימה ונאיבית וכנראה לא ממש מתאימה לעולם שלנו היום, אבל דווקא בגלל זה אני כל כך מעריכה את רם. הוא אמיתי יותר מכולם ולדעתי זה רק מוסיף לכישרון שלו ליצירה שלו. ליצירה כל כך נקייה. כל כך אמיתית ולא מתיימרת להיות משהו אחר.במקרה של רם הוא גם לא צריך. אני חייבת להודות שאת גודל הכישרון הצלחתי להבין רק שבועות אחר כך. התחלתי לחפור ולחפש מי זה האישיות הזו. אני חושבת שהביוגרפיה של שמעון פרס קצרה יותר משל רם. כל כך הרבה דברים הוא הספיק לעשות בארבעים שנותיו. הפה והטלפיים, נושאי המגבעת, בתריי זוזיי, ניגן ומנגן עם ערן צור, ארכדי דוכין ועוד...הצלחתי להשיג את הדיסק של הפה והטלפיים, את נושאי המגבעת ואת אלבומי הסולו של רם.רבים ממה שהוא לקח חלק בהם לא ניתנים להשגה אבל אני טרם הרמתי ידיים. אני חייבת להודות שכל דבר שהצלחתי כן להשיג ולשמוע שרם עשה או לקח חלק בדבר פשוט מדהימים. המילים, הלחנים, ההפקה, ההצגה, היצירה. הוא גיטריסט מחונן ברמה שלא ראיתי או שמעתי לפניו או אחריו, המילים שלו לא נשמעות כמו שום דבר אחר, והלחנים שלו גאוניים. אני מאוד אוהבת את המוסיקה הישראלית אבל גם יודעת שכשרונות בסדר גודל כזה דבר נדיר. לפי השקפת העולם שלי המוסיקה היא נצחית. עצם העובדה שאנחנו יכולים לשמוע דיסק של מישהו שהלך לעולמו לפני שחשבו על לעשות אותי מוכיחה את התיאוריה שלי.אבל יש כמה חלקים מהעולם המוסיקלי שהוא כאן ועכשיו. או יותר נכון שם ואז. כל מיני הופעות חד פעמיות, כל מיני שילובים מנצחים, פרויקטים זמניים ושיתופי פעולה מאולתרים שאינם מונצחים בשום מקום גורמים לי לעיתים רחוקות לצביטה בלב. רם אוריון הוא האדם הראשון שגרם לי להרגיש שנולדתי כמה שנים מאוחר מדיי.לו רק יכולתי להיות בהופעות של נושאי המגבעת באותם ימים... מאז אותו לילה קסום בקוזה-נוסטרה הפכתי להיות השגרירה הכי מסורה של רם אוריון. אין אדם שנתקל בדרכי שלא שמע את הנאום שלי על רם אם זו הגירסה הקצרה לחסרי הסבלנות ואם זו גירסת הבמאית למיטיבי לכת בלבד. בפוסטים הקודמים חשתי רצון לתת קצת גם מהרע ולא רק מהטוב, אבל במקרה של רם לא הצלחתי. וגם לא רציתי. אולי זה החסך שלי מהילדות שלא מצאתי מישהו שווה מספיק בשביל להעריץ אותו, ואולי זו סתם אובססיביות לא מוסברת, אבל בעיני רם הוא היוצר הכי מוכשר בארץ כרגע.נכון, יש עוד רבים וטובים ומוכשרים חוץ מרם, אבל בשבילי הוא מספר אחד. לילך
נ.ב. ב- 29 לספטמבר יש הופעה של רם אוריון יחד על ברי סחרוף בבארבי. אם רק היה ניתן לשלוט בלוח השנה... :-) |