0
אתמול סיימתי לשלם את המשכנתא. 25 שנים. אתמול שילמתי את התשלום ה-300 התשלום האחרון.
שיט, איזה שעבוד. איזה עול. איזה תכתיב שריחף תדיר מעל רוב שנותי כבוגרת.
יותר גרוע מגEנים. תכתיב ששיחק תפקיד ראשי בכל (כמעט) השיקולים וההחלטות שהייתי צריכה לשקול ולקבל. הרסני יותר מהורמונים.
ועכשו? עכשו מה? לעת בלותי היתה לי עדנה?
זה כמו שעד שתופסים ת'פרנציפ של החיים לא נותר זמן לחיות.
ואם העדנה הזותי אכן עדינה - קרי; תוחלת החיים שהתארכה, כמה זמן נותר לי להנות ממנה עד שבית האבות ישים יד על הבית? ולכמה זמן בבית האבות יספיק שוויו?
עדיף למות לפני כן ולהוריש את הבית לצאצא, כדי שהוא לפחות יהנה ממנו או משוויו.
משכנתא - שעבוד שמנוול חיים שלמים.
|