בלילה הזה, ירח עגול ומלא מלבין לו במרכז השמיים, אני רץ בשדות אל גבעת הרוחות שלי, עיגול בנוי, שריד אחרון למשאבות הפרדסים, חשוף כמו השתקפות מראה אפורה של ירח בטון היצוק במרכזו של שדה עשב ירוק.
מוריד את החולצה ונשכב על הגב, הלב ההולם נרגע אט אט קרוב אל קצה המעגל, מרגיש גבעולי עשב רכים מלטפים את ראשי ואצבעות של רוח מרפרפות על עורי המתחדד
בוהה בירח כל כך מושלם, אותו ירח שבכל חודש היינו מביטים בו יחד ושותקים לאורו ויודע בבירור שהיום, גם היום את מעיפה בו מבט תוהה, פולטת אנחה וחושבת על כל אותם הדברים שיכלו להיות.
כמו מדורת עשן, כמו מסר שמופרח לחלל האוויר, ככה, כל חודש עד קץ הימים, אני ארים מבט למעלה אל קשר הירח שלנו ואתגעגע. |