הנשים שאני פוגשת לאחרונה

מחוללות לבדן את ספירלת קיומן

מהמרכז כלפי חוץ.

הן סיבה ללא מסובב,

הן בוראות כל יום מחדש,

יש מאין.

תולות מאורות בשמים,

את הגדול לממשלת היום

ואת הקטן לממשלת הלילה.

ובעלי חיים בקרבתן,

לטפל, להאכיל, לרפא ולאהוב.

לשקם את טבען 

להשתייך לעצמן שוב

כאשה שהיא בכל מקום.