כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    726 וחצי

    פוסטים אחרונים

    0

    ציפרלקס אהובתי

    30 תגובות   יום חמישי, 3/12/09, 08:44
    הוא כל כך רצה לאמר לה שהוא אוהב אותה. כל כך רצה לבכות בסרט. לתת לרגשות המפעמים בתוכו לצאת החוצה. לדמעה אחת לפחות לנשור על לחיו היבשה. להראות זיק של רגש אנושי, ולא יכול היה. הרגשות שפיעמו בתוכו ובקשו להתפרץ החוצה, נשברו כמו גלים אל חומת נכותו הרגשית. הוא ידע איך להפעיל את מנגנון החיוך והחיבוק, את הנשיקה במקום המתאים, איך להרעיף עליה מתנות ופינוקים, אבל המילים שנשפכו ממנו כל כך בקלילות על הנייר סירבו לצאת במחיצתה. ככל שגדלה אהבתו אליה כך הרגיש שהחומות בלבבו הולכות וגובהות.  את פורקנו הוא מצא במילים. בכל פעם שהוסיף נדבך אל חומות ליבו, הוסיף עוד פרק ברב המכר הבא שלו. ככל שהדחיק את רגשותיו, ככל שגבר דיכאונו מול תלאות היומיום, כך התעלה על עצמו. 
    ..
    גם ערב הבכורה של ספרו החדש לא עזר לו בניפוץ החומות. הוא צייר על גבי החומות חיוך ענק, וכך, חובק את רעייתו היפה עמד משתאה אל מול שפע השבחים שהרעיפו עליו הנוכחים בארוע. הוא עמד נוכח נפקד באולם הגדול, מנסה לשתות בצמא את אהבתם, מקווה שנחשולי המחמאות והפירגון יבקיעו את חומות ליבו. אך לשווא. המחמאות נגפו זו אחר זו אל מול חומות לבו, מחליקות במורד נפשו מבלי להותיר בה סימן.
    ..
    שוב התיישב בחדרו להתחיל לכתוב את ספרו החדש. אצבעות ידיו שטות על גבי המקלדת מטפטפות את דיכאונו לכדי יצירת הפאר הבאה שלו. הטיפות הפכו לנחל. הנחל הפך לנהר של מילות אהבה ואופטימיות, וידיו שרוקנו את ליבו הותירו בו חלל שהתמלא חיש מהר בדיכאון הבא.
    .
    יום אחד חש שלא יוכל לשאת עוד את החומות בליבו. הרופא המליץ על ציפרלקס. חבר המליץ על סדנא. הוא החליט ללכת על שניהם. הסדנא הפגישה אותו לראשונה עם חומות ליבו, מאלצת אותו להתמודד עם רגשותיו הכלואים מאחוריהן. המדריך האישי שלו, בסבלנות אין קץ וביד בוטחת הניח אל מול פניו מראה, מוביל אותו לראשונה בחייו בשבילי רגשותיו הכמוסים, שבילים שעד היום שמורים היו לספריו ולדמויות הדמיוניות בהם. ביד בוטחת הוא עזר לו לפרק אבן אחר אבן בחומות, לערום אותן בצד הדרך ולתת לרגשותיו לצוף ולשטוף את חייו האמיתיים.
    ..
    הציפרלקס גם הוא עשה פלאים.הוא צבע את דיכאונו בוורוד, יוצר סביבו תמונה של שמחה מזוייפת, וממלא את בורות ליבו בעליצות מלאכותית. הכדור הקטן הפך לחברו הטוב ביותר. הוא ריכך באור מזוייף את התהליך, משאיר את דכאונו לשטוף בזרם תת קרקעי בליבו, ומאפשר לרגשות האהבה לצוף ולעלות. הוא אמר לאשתו מילים שמעולם לא אמר לה. משאיר אותה פעורת פה וסמוקה. הוא החייה את אהבתם יוצק אל תוכה אש והתלהבות ומחדש ימיה כקדם. כשיצא בוכה בפעם הראשונה מבית הקולנוע הבין שהוא בדרך הנכונה להחלמה.
    ..
    וככל שעלתה אהבתו לאשתו ופרחה, עם כל אבן שפירק מן החומה, כמו לא נותרו בו מילים אל אהבתו השניה. לספרים. הוא ישב שעות על גבי שעות בחדרו, מעלה גיבובי אותיות אל הדף, רק בכדי למלא את סל האשפה במפח נפש. אצבעות לבו בגדו בו, ושוב לא התרוצצו בקלילות על פני הדף, מנגנות את ספריו להתפאר. מועד הגשת הטיוטה הלך וקרב. המו"ל שלו התקשר לברר איך מתקדמים העניינים, והוא פטר אותו במילים ריקות, מבטיח לעמוד בלוחות הזמנים. הדף הריק הביט בו בבוז, קורא לו למלא אותו במילים של טעם, והוא יושב מולו, נותן לדמעות לשטוף מעיניו, מאושר על החומות שנפרצו, מתוסכל מהזרמים שהביאו עימם.
    .
    שתי אהבות היו לו, והוא נדרש עתה לבחירה המתזסכלת בין שתיהן, מתוך הכרה שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת. הוא הביט אל הדף הריק, העלה בדמיונו את פניה האוהבות של אשתו, התלבט, התייסר ולבסוף החליט.הוא יצא מן החדר בסערה וניגש לארון התרופות. אחרי שהשליך את הציפרלקס לפח, התקשר למדריך שלו לבטל את הפגישות ביניהם עד להודעה חדשה. בתוך ימים ספורים הרגיש איך האבנים שהניח בצד הדרך נערמות שוב לחומה, איך חוזרים אליו חייו הישנים. האהובים השנואים. הוא נכנס לחדר סגר את הדלת, צלל אל דכאונו, אל נכות רגשותיו, ונתן דרור לאצבעות ידיו. מרקיד אותם על פני הדף. הוא כתב שעות על גבי שעות ללא הפסקה. צועק לה מבעד לדלת הסגורה שלא תפריע לו. מרוקן אל הדפים הלבנים את כל רגשותיו, שוזר בהם את דכאונו העמוק ששב אליו להושיעו.
    .
    אחרי ימים של שקט מחדרו, היא העזה להיכנס, לראשונה בחייה, אל קודש הקודשים שלו. המראה שראתה לא השאיר מקום לדמיון. מתחת לגופו הקר היא שלפה את ערמת הדפים, הכתובים בצפיפות, מביטה בעיניים דומעות בטוב שבספריו.
    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/12/09 01:38:
      * נפלאה כתיבתך. אוהבת לבקרך.
        5/12/09 15:09:

      ממש מקסים......
        5/12/09 10:19:


      אולי אם היה מקדיש לה מראש את הספר..שתיי ציפורים...

      כתבת יפה.

        5/12/09 10:15:


      ציפרלקס היא פוליגמית, הידעת? :]

       

        5/12/09 07:49:


      נפלאה

      הכתיבה שלך.

        4/12/09 18:29:

      סיפור  מקסים

      שבת  שלום

       

        4/12/09 17:06:

      מרגש כל כךךך

      כתיבתך מרגשת מאוד עומר יקר

       

      נפלא!

       

       

        4/12/09 03:05:

      בחירה קטלנית.

                            

      הבחירה בין אהבה

      לאישה אהובה,

      ובין האהבה לכתיבה,

      הובילו אותו למדרון תלול,

      שלמוות לגרום עלול,

      סוף עצוב לכל הדעות,

      יצירת מופת שסופה דמעות...

        4/12/09 01:03:


      "צולל אל נכות רגשותיו"

       ביטוי נוקב וכואב

       

      תודה עדי על סיפורך הנוגע *

        3/12/09 23:22:
      מקסים
        3/12/09 23:21:


      כתיבתך נפלאה, יישר כוח

      תודה ששיתפת

        3/12/09 21:11:

      הפיסקה הראשונה היא ממש שיר לדעתי

      תאורים נהדרים של הנפש

      והפער בינה לבין מה שמחוץ.

      מאד נהנהתי מהקריאה

      בקלות יכולתי להתחבר לחווית פנימיות של הגיבור 

       

      ארטיום 

        3/12/09 20:33:

      איזה מזל יש לי יקירי

      שהצעת לי היום להיות לי לחבר באתר,

      שאלמלא כן לא הייתי מתוודעת 

      לכתיבה המשובחת שלך

      ברור שנהיה חברים זה לזו....

      כוכב ראשון לך ממני  *

        3/12/09 20:32:
      יפה!
        3/12/09 18:16:


      אתה כותב נפלא!!!.

      תמיד כיף לקרוא את סיפוריך, כי אם לעיתים הסוף מטלטל ומפתיע.

       

        3/12/09 17:45:


      סיפור נהדר, נראה לי שיש לי מושג על מה שאתה מדבר.

       

      על אף שמעולם לא ניסיתי את הסמים החוקיים של הפסיכיאטריה, המקום שממנו כותבים הוא בדרך כלל מקום כואב מאוד.

       

      מריפואנה לכולם!

        3/12/09 17:09:

      אוי.

      מאד מדכא הסיפור הזה.

      וזה לא סותר את יופיו.
      מעלה את הסוגיה המענינת של הגבול הדק והשברירי שבין יצירה לרגשות שמזינים אותה, בעיקר הרגשות שמעבר לקו הדמדומים...

        3/12/09 16:15:


      בכל בחירה נדרש ויתור

      השאלה איזה מחיר נכון לשלם עבור הבחירה

      או..הויתור.

      כתבת נפלא!

        3/12/09 14:28:

      פוסט ערוך יפה ומעניין.

      שמעתי על התרופה ציפרלס שעושה פלאים

      בתקופת דיכאון, יש בה יתרון שהיא אינה ממכרת 

      וניתן לחזור אליה בתקופה קשה כאשר האדם מרגיש

      שעליו להשתחרר ממועקה ודיכאון.

      תודה על הפוסט *

      *

      כתיבה נהדרת

      והשאלה נותרת....

       

      הולכים עם הנכות, שבמקרה הזה, נראה כמו ייעוד?

      טוטאליות הרסנית?

      כבר אמר הרמב"ם שדרך האמצע היא הנכונה, הבריאה...

       


      תודה, עומר

        3/12/09 11:59:


      מתחת לגופו הקר היא שלפה את ערמת הדפים, הכתובים בצפיפות, מביטה בעיניים דומעות בטוב שבספריו. ....

      ריגשת, יקירי, על הבוקר...

      אוהבת איך שאתה כותב

      חיבוק ענק וכוכב

      מתובלת

        3/12/09 11:09:


      אתה כותב בכשרון רב.

      אוהבת סופים אופטימים.

      אבל זה היה גורלו .

      אני מכירה אנשים שהציפרלקס עשה להם רק טוב.

        3/12/09 10:35:


      מי יתן וכולם יזכו לחיות עם אהבותיהם בשלום.

      *


      כוכב לכתיבתך.

       

        3/12/09 09:31:


      עומר

      ראשית - אתה כותב נפלא

      שנית - צמררת אותי עם הסיפור

      ממש צביטה בלב - סיפור עצוב עם סוף טראגי......

      ***

        3/12/09 09:30:


      אין מילים ...

      מאוד אהבתי ...

         תחושה נפלאה כמו אחרי קריאה מהנה...

      ואכן נהנתי .תודה.


      קראתי התרגשתי נהניתי ואז מהההה????? האומנם? זה הסוף ?

      תפסיק להרוג אותם יש להם לגיבורים עוד הרבה מה לומר.

      אהבתי *

      גלעד
        3/12/09 09:13:
      יפה מאוד*


      אזלו כוכבי

      אך כתיבתך היא הכוכב כאן

      אהבתי

        3/12/09 09:00:

      פשוט אוהבת לבקרך.

      אהבתי את כתיבתך וסיפורך.

      סופ"ש נפלא.

      עם המון חיוכים ואהבה!

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עומר דרשני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין