עם הרוח סיפור קצר מאת עדי כהן
הכול קרה לפני שלוש שנים, כשהסתובבתי בשדות של סבי ג'ון סימפולס. קוראים לי אדי ואני אוהב להסתובב בשדות, יערות ובכל מקום שיש בו הרבה חיות מעניינות. אני ממש אוהב לחקור חיות, מחרקים ועד פילים. חיפשתי בין העשבים נחשים או חרקים. שלחתי את ידי לפלס דרך בינות לעשבים הגבוהים. לפתע שמעתי נהמה, נהמה חזקה ומאיימת. הרמתי את עיני וקמתי על רגלי, הסתכלתי סביב, לא הצלחתי לראות כלום. בדיוק כשכבר החלטתי שהכול היה בראש שלי, שמעתי עוד נהמה הפעם חזקה יותר מהקודמת. הסבתי את עיני מאור השמש ואיתרתי נקודה שחורה שמתקרבת אלי. שמתי את ידי מעל מצחי כדי לראות טוב יותר באור השמש החזק. הנקודה השחורה הפכה למעין קו מרקד. רק כשהנקודה השחורה התקרבה אלי יכולתי לראות בברור את הרגליים השריריות, הבטן הרזה, הרעמה המתנפנפת מהמהירות בה דהר סוס הפרא היפיפה והזוהר, באור השמש. היה זה סוס פרא שחור עם רעמה בצבע חום כהה. הסוס דהר לעברי ונעצר ממש לידי. נשארתי פעור פה , הסוס ירד על ברכיו , לקח לי כמה שניות כדי להבין. הוא רוצה שאני ארכב עליו חלפה המחשבה במוחי. הכרחתי את עצמי לצעוד צעד קדימה, נראה שהסוס זיהה שפחדתי והוא ירד נמוך יותר. צעדתי עוד שני צעדים ושלחתי את ידי ללטף את בטנו של הסוס, מגע היד על העור החלק והנעים גרם לסוס להרעיד מספר שרירים מתחת לעור, שמעתי אותו שואף אויר וממרחק של 30 סנטימטרים, ראיתי את הנחיריים רוטטות ואת העין הענקית מביטה בי. אזרתי אומץ ועליתי על גבו של הסוס. הסוס קם על רגליו והחל לצעוד במהירות, מהירותו של הסוס התגברה, הידקתי את רגלי משני צידי הבטן ואחזתי בחוזקה ברעמה החומה תוך שאני מקווה שאינני מכאיב לו. לפתע התנתק הסוס מן הקרקע, לא האמנתי למראה עיני, המשכתי להתבונן בקרקע ההולכת ומתרחקת מתחתנו. היינו כבר בערך בגובה של בניין גבוה, עברנו את השדות והגענו לאזור המגורים הראשי בגבעות. חיוך החל להיווצר על פני, הסוס ניער את צווארו, זקף את ראשו, שאג שאגת שמחה ועלה גבוה יותר ויותר. לאחר כמה דקות שנמשכו כשעות החל הסוס להנמיך בדיוק באזור בו אני גר. שיחררתי את יד שמאל מהאחיזה ברעמה והבטתי בשעון שהיה על פרק ידי, השעה הייתה שבע וחצי, זמן ארוחת הערב, ידעתי שהורי ידאגו לי, הם תמיד דואגים מכל דבר. חבטה עזה ניתקה אותי מהמחשבות, הבטתי מעבר לראשו של הסוס והנה אנחנו על הקרקע. הסוס האט עד לעצירה ירד על ברכיו ונתן לי לרדת. קפצתי לקרקע וחיבקתי את צווארו, יכולתי לחוש בדופק הפועם בצוואר הגדול. "אני צריך ללכת עכשיו, אבל אל תדאג אבוא לשדות מחר" אמרתי לסוס למרות שלא הייתי בטוח שהוא מבין אותי. "אם אספר את זה לאמא ואבא הם לא יאמינו לי, עדיף שאשמור את זה בסוד" המשכתי. "אני יודע, אקרא לך -עם הרוח, אוקיי?" הסוס נהם בהסכמה. בבוקר שלמחרת למדנו בבית הספר על סוגי ציפורים מעניינות. "אווף, לעוף זה שיעמום, רק פורסים כנפיים וזהו" אמר דוני. "לא נכון" התנגדתי. "איך אתה יודע?" שאל דוני "אפשר לחשוב שעשית את זה פעם".
|