בית,אף לא ידעתי ממש מהו בית תשע שנות פנימיה עשו את שלהן לגדול בינות אנשים שהפכו להיות לפרק זמן מסויים משפחה חלופית,שבזכותם למדתי לראות את צבעוניות החיים ונתנו תחושת שייכות מסויימת למשהו שנשאר רק להתגעגע אליו ולפעמים חסרה לי התקופה ההיא.בודד תמיד הייתי וגם אוהב להיות לבד אך עדיין הם שגדלתי עימם בתקופת ילדותי/נעוריי חסרים לי מסיבות שונות,יוצא לי להרהר הרבה אודות ר. שאהבתי ועדיין אוהב למרות שהיא לא החזירה לי אהבה .לרגשות יש נטייה מוזרה להעלות באוב דברים של כאב,שמחה ועוד בזמנים משונים אך זה בסדר מצידי זה מזכיר לי שמצבי טוב עדיין אם אני מסוגל להפריד ביו עבר להווה .האם אוכל לומר שהכל בסדר לא ממש אך לעת עתה זה לא ממש נורא עדיין הולך על שתי רגליי מצליח לקום בבוקר(אם כי אין תרנגול שעושה קוקוריקו בארבע לפנות בוקר)(אם היה אחד כזה בטוח הייתי הופך אותו לחובב הטיפה המרה)יש עבודה ולאט לאט מתחיל לבטא את עצמי.אחרי תקופה ארוכה מתחיל להיות שלם עם עצמי המסע לתוך עצמי עדייו לא נגמר אך למרות הכל זה שווה משום שהגיע הזמן