צוֹעֵד אַל תּוֹךְ שְׂדֵה הַקּוֹצִים

לִקְטֹף אֶת פֶּרַח הַחֲלוֹם,

נִטְפֵי הַשְּׂרִיטוֹת מְדַמְּמִים כאבי

צְעָדַי מִתְּלָמִים רִגְבֵי אַדְמָתֵךְ.

אֲדָמָה אֲדָמָה מכור אֲנִי לָךְ

דמותך אִשָּׁה עָפָר הָאָרֶץ רגבייך.

בּוסֵס בִּדְמֵי לֹא יֶחֱרַץ

אתנן גּוּפֵךְ לוֹטֵף אֲרָצוֹת נֵכָר,

דמעותיי רְסִיסֵי בְּדֹלַח הַקֶּרַח

יהלומי תחושותייך פֶּחָם שָׁחֹר.

אֲדָמָה אֲדָמָה מְקַנֵּא אֲנִי לָךְ

צָהֹב הָאָבָק מְסַמֵּא אֶת עֵינַי.

סִיד הֶהָרִים לוֹבֵן עינייך

צוֹר וְחִדָּלוֹן חניתות הַצַּיִד

אֶגְלֵי זעתי דְּבַשׁ כֹּחִי

נְחֹשֶׁת שְׁלֹמֹה מַלְכוּת לִבֵּךְ.

אֲדָמָה סוֹגֵד אֲנִי לָךְ

גּוּפֵךְ מִזְבְּחִי וַאֲנִי לָךְ לְעוֹלָה.