לרגע אחד חשבתי שאני הוזה. סבתא? כאן ברחוב? היא הרי נפטרה לפני שנים?!

ההליכה המתנודדת, הסלים שהיא מחזיקה בשתי הידיים כאילו כדי לאזן את עצמה, שפיפות הקומה המעידה כי הגו הזקוף יצא כבר מזמן לגמלאות, השמלה שמזמן כבר עברה את הכביסה ה 1,278. סבתא?!?!

עצרתי לידה, ומבטה הבהיר שאכן לא מדובר בסבתא. כלומר היא כן סבתא, אבל לא שלי. סתם קשישה שהולכת ברחוב.

הצעתי לה טרמפ. שאלתי לאן היא צריכה. היא התחמקה. אמרה שלא צריך, שהיא מסתדרת, שתחנת האוטובוס ממש קרובה.

היה ברור שהיא פשוט לא סומכת על האיש הזה שפתאום מציע לה טרמפ.

ואז החלטתי לנסות ולבדוק כיצד יגיבו אנשים שסתם כך יוצע להם טרמפ.

פניתי לעוד ארבעה אנשים שנראה היה שישמחו לטרמפ - מבוגרים, כאלה שסחבו מטען כבד, או כאלה שראו שהם מתנשפים בעלייה.

כולם סירבו. אחת מהם גם אמרה: לא תודה. אני לא מכירה אותך.

לאן הגענו? האם תמה כל תמימות שהיא? איפה ישראל היפה? האם אי אפשר לסמוך על אדם שמציע לך עזרה?

האם אני עצמי הייתי מסכים להצעה שכזו? סביר להניח שלא. לך תדע איזה מטורף מציע לי טרמפ. אולי ירצח אותי, אולי יחטוף, אולי סתם ישדוד?

ישראל 2009. עצוב.