ידידיי הבריאים שמעולם לא ידעו כאב דכאון מהו: כן, אמרתי "כאב", לא "עצבות" או "באסה" או "שביזות כרונית". זה סבל בל יתואר שנסיון חייכם מעולם לא הכין אתכם להבינו וטוב שכך. לפני שלקיתי בדכאון הייתי אחד מכם, מאלו שלא הבינו. כמה שהייתי רוצה להשאר בבורות הזו..
גם אלו שרוצים להבין חושבים על מצב רוח. מנסים להבין כמה עצוב כבר אפשר להיות שלא רוצים לקום בבוקר, ולא מצליחים לדמיין. רוצים לנסות להבין? אל תדמיינו עצבות, דמיינו כאב פיסי. כאב נוראי, בלתי פוסק שמלווה אותך לכל מקום, בלי הפסקה שעות, ימים, חודשים. אני לא יודע מה קורה שם. איש לא יודע. כנראה שמתג הכאב במח נשאר דלוק בלי הפסקה. אתה מנסה לחשק את עצמך בפני הכאב. מה אני ילד? אני יכול להתמודד. אבל לאט לאט הכוחות עוזבים אותך. כמה אפשר להתמודד? כמה אתם הייתם מחזיקים מעמד אם היו מחשמלים אתכם למשך חודשים? והכאב הוא לא כאב רגיל. לא, זה כאב שקיים בלי שהוא יהיה בשום איבר בגוף. אני יודע, זה נשמע הזוי, אבל מצד שני, גם "כאבי פאנטום" של קטועי גפיים שהרגל שאיננה להם כואבת זה הזוי. והתודעה מסרבת לזה, נלחמת. היא רוצה לדעת מה כואב. איפה?! פתאום זה נראה הגיוני להכאיב לעצמך, או לגרום לעצמך לכוויה, או לחתך, או למכה חזקה. ככה זה יכאב, אבל לכאב לפחות תהיה כתובת. התודעה תוכל לומר לעצמה שהיא סובלת בגלל היד הפצועה..
הכאב אופף את כל ההוויה. אין דבר מלבדו. מעולם לא היה קיום ללא סבל. הוא לעולם לא יחלוף. קיום מיוסר ללא תקווה. עוד דקה של סבל מזדחלת. ועוד אחת. לברוח ממנו! לאן בורחים מעצמך? יאוש נורא אופף אותך. חוסר אונים משווע. ואיש אינו שומע.. |