ז'אן-פייר, טפטף כל הדרך

אל כיור הרחצה, מעליו

בשורות, שורות, כחיילים במסדר 

שכנו  27  בקבוקי אפטר-שייב,

 מסודרים בשלוש קומות ,

הלימוניים, הכבדים(מתקתקים)  והאביביים (הנדיפים). 

בכל לילה, קיים ז'אן-פייר דיון קטן, אך עקרוני,

מי ילווה אותו במסעו הלילי

האם אחד מהקלסיים החביבים עליו,

יזכה ללטף את פניו.

הריחות תמיד לקחו את ז'אן-פייר

 הרחק, אל אהבות מוכרות,

 ואל אחרות,

מהן נותר רק הד של זכרון.

ז'אן-פייר נהג להרהר בנפלאות הזכרון,

שהרי שמות לא זכר אף פעם.

עולם ומלאו בתוך ומתוך טיפה,

ללא התחלה, ללא סוף.

ז'אן-פייר, העריך מאוד את

הרהוריו, פלוסופיה, חשב מוסיפה

לו עומק.

 את אדי הרחצה אשר נקוו ,

 על מראת האמבט הגדולה ניקה,

ז'אן-פייר בתנועת יד מעגלית

 ויצר חלון קטן במרכז המראה.

 מבעד לטיפות המים, צפו

 קמטי צחוק דקיקים.

ז'אן-פייר העריך מאוד קמטי הצחוק,

אופיו של אדם, נהג לאמר,

משורטט בעורו, ככתובת

על קיר, המחפשת קורא נבון.

. . . . . מתוך "הצייד", הוצאת כיסופים   1998 , קורות חייו של נרקיס בן זמננו