ז'אן-פייר, טפטף כל הדרך אל כיור הרחצה, מעליו בשורות, שורות, כחיילים במסדר שכנו 27 בקבוקי אפטר-שייב, מסודרים בשלוש קומות , הלימוניים, הכבדים(מתקתקים) והאביביים (הנדיפים).
בכל לילה, קיים ז'אן-פייר דיון קטן, אך עקרוני, מי ילווה אותו במסעו הלילי האם אחד מהקלסיים החביבים עליו, יזכה ללטף את פניו.
הריחות תמיד לקחו את ז'אן-פייר הרחק, אל אהבות מוכרות, ואל אחרות, מהן נותר רק הד של זכרון.
ז'אן-פייר נהג להרהר בנפלאות הזכרון, שהרי שמות לא זכר אף פעם. עולם ומלאו בתוך ומתוך טיפה, ללא התחלה, ללא סוף.
ז'אן-פייר, העריך מאוד את הרהוריו, פלוסופיה, חשב מוסיפה לו עומק.
את אדי הרחצה אשר נקוו , על מראת האמבט הגדולה ניקה, ז'אן-פייר בתנועת יד מעגלית ויצר חלון קטן במרכז המראה. מבעד לטיפות המים, צפו קמטי צחוק דקיקים.
ז'אן-פייר העריך מאוד קמטי הצחוק, אופיו של אדם, נהג לאמר, משורטט בעורו, ככתובת על קיר, המחפשת קורא נבון.
. . . . . מתוך "הצייד", הוצאת כיסופים 1998 , קורות חייו של נרקיס בן זמננו |