זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
מוזיאון "מורשת מנחם בגין"
הוזמנתי אתמול למוזיאון שבכותרת. אודה על האמת, לולא הוזמנתי, לא הייתי הולך. אין בכך ולא כלום, הופתעתי לטובה בלא מעט מקומות אליהם הגעתי שלא מיזמתי. אבל לא הפעם. ברור לי שמוזיאון בוחר את העובדות אותן הוא מציג, ומוזיאון "מורשת בגין" יבחר בקפידה את העובדות המוצגות ופרשנותן. כשאלה ציפיותי, לא זה מה שצרם לי. המוזיאון בנוי מסדרה של מצגות, אותן מציגה מדריכה מן המוזיאון, בפני קבוצות של עד 25 אנשים, . קבוצת המבקרים מועברת במוזיאון, כמו דבר דואר בשפופרות פניאומטיות: דלת נפתחת, הקבוצה נכנסת לקטע תצוגה. הדלת שמאחוריה נסגרת. שומעים כמה מילות הסבר, רואים את המצגת עד תומה. דלת המשך הסיור נפתחת, נעים לקטע התצוגה הבא. הדלת שמאחור נסגרת. מילות הסבר, מצגת, דלת היציאה נפתחת...
טוב, אני לא יודע איך מרבית האנושות מגיבה לכך - אותי זה דווקא עיצבן. אני רגיל להלך במוזיאונים בקצב שלי. לעתים לשמוע מעט ממצגת כלשהי. לעתים לשמעה עד תומה, לעתים לחזור אחורה למקום בו הייתי, כדי להבהיר לי שאלה שהתעוררה בהמשך. אפילו מצאתי עצמי לא פעם, במוזיאונים מספר, חוזה במצגת כלשהי פעמיים. הסדר המזרח פרוסי הנוקשה הנהוג שם - ראוי לשמרו לתרגילי סדר ולמצעדים צבאיים. לא למוזיאון. מוזיאון אינו אמור להיות מפעל תעשייתי עם פס ייצור. * * * ועוד מלה על מורשת בגין. המורשת שאמור היה להשאיר, לדעתי, היתה של צניעות אמיתית, יושר פנימי עמוק וכבוד אמיתי לחוק. צר לי שזו נשארה חנוטה במוזיאון. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אתה יכול אם כך לבקר בסניף הנתנייתי.
הם התאימו את עצתמם לקוצר רוחנו - ויש נקודות מילוט גם לאורך השביל .
ביום ו' האחרון, צוטט מישהו ב"הארץ" כי כששאל את ב"ג מה יש לו נגד בגין, ענה "הוא פנטזיור" ופירש כי אם יגיע לשלטון, יגרום נזק רב.
לדעתי, אם לא גרם נזק בעצמו, הוא בהחלט איפשר אותו בהרחבת ההתנחלויות, ובהתנגדותו הבלתי מתפשרת לוויתור על יהודה ושומרון (למרות ההסכם שחתם עליו עם סאדאת).
לגבי מלחמת לבנון - אני בדעה שעבדו עליו.
אני מניח שגם על בן גוריון היו טוענים לעניין פנטזיה, עיתונים מסויימים. כל אחד והחלומות שלו.
דיסני אפילו עשה על זה סרט ב 1940 , הסרט לא הצליח, למרות שהוא עדיין אחד מהטובים שיצאו אי פעם
בשילוב המחשת מוזיקה באיור. כל קטע כמו שוליית הקוסם, או הפטריות הרוקדות קלאסי ורלוונטי.
ועדיין התנהגותו של אדם מבוגר, שלא מסוגל לקרוא בשם , ליריב פוליטי לגיטימי בדעות, מעיד על בעיה.
לענייני פוליטיקה, גם אם לא היתה אף פרגולה של התנחלות, הרי ברור שלא היו מקבלים אותנו כמדינה יהודית . זה לא היה מקור הסכסוך לפני 67 , וזה גם לא מקורו אחרי . סכסוכים ב 5000 שנות מלחמות בעולם הסתיימו רק כאשר צד אחד חיסל את האופציה הצבאית של הצד השני. ואז היה פישור. כאשר החיסול לא היה סופי, הופיע מערכה נוספת. בין אם זה דריווש-אתונה-ספרטה-אלכסנדר מוקדון......... או גרמניה-צרפת-גרמניה וכדומה. כל עוד עוצרים את ישראל שלא תסיים מערכה, יהיה תמיד עוד סיבוב.(שלא לדבר מה היה קורה להפך) . לכן גם אם השומרון ויהודיו מציק לאוייבינו, והם רוצים יודן0ריין, ושיהודים יהיו בתחום המושב , זו לא הבעיה.
לעניין מלחמות, אף מלחמה שלנו לא נוהלה על ידי הממשלה. בגין פשוט הבין מעט מאד במלחמות , ושרון לא "עזר" לו להבין.
שמעון
טוב, על ההשוואה הזו לא חשבתי, אבל אכן, חנות אינה אמורה להוביל אותך "בכח". וגם אני לא חזרתי לאיקאה מאז ביקורי הראשון (בארץ, לטייוואן עוד לא הגעתי), אבל חנויות נועדו למכור. לו היו מרבית האנשים מהסוג שלך ושלי, היתה איקאה משנה שיטה - או נסגרת.
לא הייתי במוזיאון אבל אני בהחלט מבין לליבך. זו גם השיטה של איקאה.
פעם אחת ב- 2002 ביקרתי בחנות איקאה (בטייוואן) ומאז לא דרכה רגלי שוב בחנות הזאת בשום מקום אחר. אני כנראה היחיד בישראל שלא ביקר באיקאה בארץ. הסיבה היא בדיוק מה שציינת - לא אוהב שמכריחים אותי לעבור ולראות את כל החנות גם אם אני רוצה לקנות רק מחט.
ביום ו' האחרון, צוטט מישהו ב"הארץ" כי כששאל את ב"ג מה יש לו נגד בגין, ענה "הוא פנטזיור" ופירש כי אם יגיע לשלטון, יגרום נזק רב.
לדעתי, אם לא גרם נזק בעצמו, הוא בהחלט איפשר אותו בהרחבת ההתנחלויות, ובהתנגדותו הבלתי מתפשרת לוויתור על יהודה ושומרון (למרות ההסכם שחתם עליו עם סאדאת).
לגבי מלחמת לבנון - אני בדעה שעבדו עליו.
דייקת בהרבה פרטים , ושמחתי שקלעתי לדעתך
אכן בן גוריון לא היה אינטלקטואל, אבל הוא היה אינטיליגנטי, והעריך אינטלקטואלים.
כלומר בדרכו שלו, נתן יחס כבוד למי שיש לו כושר חשיבה ( אינטלקטואל) או ידע ( אינטיליגנט)
הדלת הפתוחה הזו היתה חסומה אצל לפחות אחד מראשי הממשלה, ששנא בעלי השכלה.
על האצל שהעריך שתרומתו גדולה, ויתכן שצודק, אין להתפלא, כי יריביו בפוליטיים מחקו את תרומתו כליל.
מאיר פעיל , הקדיש , ופעיל כל חייו, למחיקות, ובתפקידים רשמיים. גם הגישה של בן גוריון לאיש שיושב ליד...
כאשר לא קרא לבגין בשמו- היא לא מצחיקה בלשון המעטה. היא מצביעה על שינאה תהומית ,לא בריאה.
כנראה לאנשים גדולים - יש תאוות ויצרים גדולים. ובן גוריון ,כנראה לא היה ממוצע.
שמעון
שום דבר אינו טרגי בפוסט זה.
כתלמיד "חוגים בע"מ" בעצמי, ביקרנו במוזיאון של אצ"ל, שהיה אז בתל אביב, עוד בסוף שנות החמישים.
מה שזכור לי מן הביקור הוא התחושה שבעצם אצ"ל הוא שעשה הכל, ובלעדיו לא היתה המדינה קמה.
מאחר שאבי היה ב"הגנה", ותולעת ספרים תמיד הייתי - לא היתה לי בעיה לאזן בין המסרים.
יהדות אירופה היתה יהדות משכילה בד"כ, וגם אלה ממנהיגי אותו דור שלא זכו להשכלה מסודרת, השלימו בקריאה עצמית. זו היתה הדרישה שלהם מעצמם. בן גוריון לא היה בדיוק אינטלקטואל, אבל היה חשוב לו לקרוא, לשוחח עם סופרים ואנשי רוח, וכו'.
בן צבי דאג להדגיש את עיסוקו במחקר, וכך עוד ועוד.
והצניעות, כן, הצניעות,
מעונו הרשמי של הנשיא בן צבי היה צריף גדול.
כשהתלוננו בפני אנשיו על יוקר האחזקה של הצריף, היתה תשובתם - "כן, אבל זה נראה צנוע".
על "מנהיגנו" היום, נדמה לנו שאנו יודעים הכל - אבל רק נדמה לנו. נהנתנותם עומדת ביחס הפוך למנהיגותם.
ביקרתי כמוך עם קבוצה , כאשר היה צורך להגיע בזמן מוגדר לפי תיכנון והזמנה מראש.
מכיוון שכבר הייתי בפרקים כמו באפקוט או באורלנדו דיסני,
הרעיון להתקדם בקצב מוכתב אינו טרגי, לפעמים יש בו יתרונות
המקום שבו כן הייתי נעצר יותר היה חדר הסלון של המשפחה
הספריה של בגין, היה בה חתימה מתרבות של האיש ואשתו
כאנקדוטה: הספר אוהל הדוד טום היה שם, כדוגמא למחשבה
בצעירותי לא ידעתי מה זה בגין (שנות השישים), כי כל הדורות הקודמים היו בהגנה
בדיעבד גיליתי שזה לא היה מאופציה, פשוט מנהל הריאלי בשנות העשרים והשלושים
לא איפשר לאף אחד להיות באירגון אחר,וכיוון שזה היה בית הספר היחיד למי שגדל
בסביבתו , זו התוצאה.
כל זאת מקדים את חוסר הדיעה הקדומה עליהם, כי שמם לא עלה לטוב או רע.
אבל ממה שבדקתי וראיתי בספרייתו , אוכל להעיד ,שהשכלה היתה להם ובכמה שפות.
מצניעות דרך חייהם , יכלו ללמוד לפחות מנהיג אחד או שניים שאחזו בהגה אחריהם
שמעון
יותר מכל, אני חושב שזו שאלה של מנטליות.
אין זרם צפוף של מבקרים, שהרי לו היה, יכלו להעסיק עוד מדריכה, ולהכניס קבוצות בהפרשים של מצגת או שתיים, ולא לייבש את הקבוצה הבאה שעה שלמה עד שהקבוצה שלפניה תסיים את הסיבוב.
(הביקור שלנו תואם מראש. לא הפתענו אף אחד)
מרבית המוזיאון היא צגים, מסכים ואמצעי המחשה.
אתה חושב שזה סוג של חשדנות? שיש חשש שתפגע במוצגים?
או שיש שם זרם מבקרים כל כך צפוף שצריך לזרז?
איני פוחד מסיור מודרך, וכשביקרנו בארמונות המלכים והקיסרים של פרוסיה בברלין ובפוטסדאם, גם כן נעזרנו במדריכה חיה, ובהקלטות. אלא ששם לא רק שהודרכנו בנינוחות שאיפשרה לנו להסתכל היטב (זה גם היה במוזיאון מורשת בגין), אלא גם לא נסגרה שום דלת מאחורינו, ויכולנו גם לקפוץ לחדר הקודם אם נזכרנו במשהו.
יכול להיות ש"זה מה שהולך היום", אבל זה בכל זאת לא לטעמי.
לא נתקלתי בדוגמא כל כך בוטה - אבל הרצת מבקרים במוזיאונים, היא תופעה מוכרת.
ברור שניתן לעשות זאת רק כשמכניסים קבוצות- כי אחרת יצטרכו שומר ליד כל מבקר - וזה לא ישתלם.
בבקורי בדולמבחצ'ה בתורכיה לפני כמה שנים, הכניסה למוזיאון היתה בקובוצות ספורות על ידי השומרים. המדריכה רצה קדימה כאילו היא צריכה להספיק לשחרר את המטפלת תוך זמן קצר, ומשכה את הקבוצה לראות מהר. אני, שאוהבת להתעכב ולבחון את המוצגים קצת יותר, זכיתי חיש מהר ללוי של שומר [או שנים] שהאיץ בי למהר בעקבות הקבוצה.
יש בזה יתרון כלכלי אם מכניסים רק מספר מדוד של מבקרים באותה עת, ויש עוד מבקרים שרוצים להכנס. כמו כן זה לא משאיר למבקרים יותר מדי זמן לגנוב להשחית או לתכנן את השוד הדרמטי הבא.
מוזיאון מצדה שבתחתית ההר לא נוקט שיטות אלימות או לוחצות - הוא רק מספק למבקרים הדרכה מושמעת שמזהה את המוצגים- אבל רק בכוון אחר. עברת - עברת. אין לחזור. חזרה פיזית כן - אבל ללא ההדרכה המוקלטת שממשיכה לטרטר את שאר ההדרכות של החדר שנכנסת אליו ולא חוזרת על הטקסט לפי הקצב של המטייל אלא מריצה אותו לפיח הקצב שלה.
נכון, אפשר לחזור אחורה בלי ההקלטה - רוב האנשים שראיתי לא עשו את זה.
עוד נכון שאפשר לוותר על ההקלטה ורק לקרא את הטקסטים שבצידי החדרים והמוצגים - ושוב, רוב המבקרים מוותרים על החקר ומקבלים את ההקלטה כמורת הדרך.
"אילו" היסטוריים הם משחק מורכב הרבה יותר מאשר הקוביה ההונגרית. כל נסיון לשנות צלע אחת - משפיע על אינספור צלעות.
על אלטלינה קראתי לא מעט, החל מזכרונותיו של פנחס וזה מ-1964.
מה שמצטייר לי, הוא קצר תקשורת קולוסאלי, טרגדיה יוונית אמיתית.
כל צד מובל על ידי אמונתו, פחדיו, וחוסר האמון המוחלט שלו בצד השני.
אני מאד אוהב לחמם גזרות פוליטיות כאלה אז אני אוסיף שאני לא מעיז לתאר לעצמי מה היה קורה אם בגין היה במקום בן גוריון והגנה היתה מביאה נשק ב"אלטלנה"....
במשפחתנו היו כולם ב"ישוב המאורגן", גם אם פוליטית היו להם מחשבות משלהם.
החשבונות של אבי היו מעולם המעשה.
הוא יושב שגרתית בעמדה מעל ואדי ניסנאס למקרה שהערבים יפתחו באש או יעשו פעולה אחרת, (וזאת בנוסף לעבודתו בנמל, ולהתנדבותו כסדרן בבית קולנוע - כששכרו נתרם ל"הגנה") ולפתע מגיעה מכונית של אנשי אצ"ל פולטת צרור לתוך הוואדי, ונעלמת - ומותירה אחריה אש הנפתחת מן הוואדי לעבר התושבים היהודים.
זה לא גרם לו לחשוב שהאצ"ל מורכב מאנשים אחראים.
גם אי אלה מראות שראה בקרב על שחרור חיפה לא הוסיפו לערכם בעיניו.
אתה מתאר את חווית המוזאון כאילו מישהו מכריח אותך לעבור סדרה של מסרים, בלי לבחור.
וזה מה שאני הרגשתי שם.
ואם התחלנו עם אבות אז גם אבי היה איש ההגנה, ואחותו (דודתי) היתה אשת אצ"ל שתמונת זבוטינסקי היתה תלויה אצלה בסלון.
הם שניהם אהבו מאד אחד את השניה.
ומעולם הם לא דיברו על פוליטיקה.
בגין לא היה חביב גם על אבי, שכאיש הגנה נשא עימו אי אילו חשבונות פתוחים עם האצ"ל, שרק מדי פעם סיפר משהו מהם.
כנער הייתי בנאום שלו, ובאוזני, המילה "דמגוגיה" בהחלט התאימה.
מאוחר יותר גם גיליתי במחשבתו קווים המתאימים יותר למיסטיקן דתי, מאשר למי שאמור לנהל מדינה, אבל מי מושלם?...
כמו כל אדם, היו בו צדדים חזקים, וצדדים חזקים עוד יותר.
אני דווקא אתייחס לסוף . בבית הוריי אסור היה להזכיר את השם בגין. אני אולי מקצינה אבל זה היה בערך הלך הרוח.
אני דווקא מוצאת את עצמי עם השנים יותר ויותר מכבדת את האיש, בעיקר בשל התכונות שהזכרת. כך גם לגבי עוד
אקסיומות שמעוררות הרהור קל של כפירה מידי פעם.
שבת שלום