אני קמה בבוקר, מתיישבת על המיטה, מרכיבה המשקפיים ומצליחה לראות עולם.

כל בוקר מחדש מצליחה אני לראות עולם ישן.

אז אני מרכיבה את המשקפיים ואז, אז אני-אני.

אני קמה לסלון מכינה אניקפה, באניספל שלי,מתיישבת על האנימקום שלי בספה,

אחרי שפתחתי את השמשה של המרפסת כדי שיכנסהאוויר של האניבוקר, כדי שאוכל לשאניאוף את ריחו של היום החדש שמתפרץ אל חיי בפעםהראשונה היום.

כי האניום הזה הוא יום חדש אנישונה

או בעצם אניחדש ויומשונה.

אחרי שסיימתי להתאניעורר והאניקפה נגמר באניספלאני קמה והולכת להתאניארגן.

אז אני לוקחת את האניתיק, מדליקה רשימתאניהשמעהבאנימחשב

ולאורך כל האניבוקר אניאני אניעצמי.

ואז כשאניצריכה אנילצאת

אני עונדת על צוואריאני את השרשרת עם האניתליוןשאתאני נתתאני ליאני

ואניאני

אני שלך. 

[אין תאריך מדוייק. בין מרץ לאוגוסט 09]