| אז ככה, כמו שאמרתי, אני לומדת בבאר שבע. רוב הסטודנטים פה גרים בדירות שכורות עם שותפים. שנה שעברה גרתי עם שותף וזאת הייתה הפעם הראשונה שגרתי עם גבר בחיי. ברור שבהתחלה הרגשתי כאילו שיש מתח אבל מהר מאוד התגברתי על העניין ונהיינו חברים הכי הכי טובים. ישיבות בסלון באמצע הלילה, שיחות נפש, ייעוץ אופנתי, ייעוץ גברי, הכל. הוא פשוט הפך להיות החבר הכי טוב שלי. כמו האח הגדול שלא היה לי מעולם. כשעומר סיים ללמוד הייתי נורא עצובה שהוא עוזב אותי, לא ידעתי איך אני אוכל לחיות בלעדיו אבל מה לעשות, הזמן עושה את שלו והגיע הזמן למצוא לו יורש ראוי. ולכן, כשהגיע הזמן המתאים, פתחתי בפרויקט "שותף נולד 1". פרסמתי מודעה, וכל מיני מועמדים פוטנציאליים התחילו להגיע לי לדירה. ידעתי מראש אני רוצה גבר (מה לעשות, כל בחורה צריכה גבר בחייה בדרך זו או אחרת) אז לפחות יכולתי לדלל חצי מהאוכלוסייה, אבל על החצי השני האודישנים היו בשיאם. כשיוני נכנס בדלת, כמעט וירד לי הלב לתחתונים. עיניו הכחולות בהקו כל כך מפניו המהממות עם השיער השחור הזה, שלא ציפיתי לכזה דבר. במיוחד לא אחרי כל היצורים שראיתי עד כה. וראיתי יצורים. בכל מקרה, המחשבה האוטומטית שלי הייתה.. אין סיכוי. הוא מהמם. אבל באמת. לא בצורה מלוקקת ולא בצורה מטופחת מדי או לא יודעת אפילו באיזה קטע, אבל הוא היה פשוט יפיוף. ותוך כדי שהוא יושב איתי בסלון ומדבר, אני קולטת את העיניים הבוהקות האלה מדברות מהפנים שלו. אחרי שיחה עם יוני, גיליתי שהוא אחלה בחור. הכי מגניב שפגשתי באודישנים של העונה הראשונה. הוא היה נראה רגוע, זורם, ובחור מגניב ויחסית נקי (לא שאפשר לדעת אם מכירים מישהו 5 דקות ובגלל זה אמרתי יחסית) והוא הודיע לי מיד שממש נראה לו ושבא לו טוב ושאם אני רוצה לסגור אז להודיע לו. יוני היה האופציה הכי טובה שלי. הבעיה היחידה הייתה- היופי הזה שלו. נשמע שטחי, נשמע מטומטם, אבל כמה נכון. במשך שבועיים התלבטתי מה לעשות והאודישנים נמשכו בקדחתנות. כאשר המשיכו להגיע עוד ועוד יצורים, יוני התקשר שוב להגיד שהוא עדיין ממש מעוניין ואם אפשר לסגור. אחרי שעשיתי עליו חיפוש בפייסבוק, ראיתי שחברה שלי מכירה אותו ואפילו קיבלתי עליו פידבק חיובי. ההחלטה התקבלה. כשהתחילה השנה החלטתי- אני לא עושה מזה עניין. אז מה אם הוא יפה?? מספיק עם השטחיות הזאת ועם החולשה הזאת לגברים שנראים טוב. מבחינתי, מעכשיו, הוא בחורה. אין לו שום סממן של גבר. ענת אפילו עזרה לי עם השכנוע הזה "תפסיקי.. לא כל בחור שנראה טוב הוא מציאה. מזמן כבר הבנו את זה". צודקת. חשבתי לעצמי באופטימיות, כולה מראה. מה קרה. בהתחלה זה באמת עבד השכנוע העצמי הזה. וכשאני אומרת בהתחלה, אני מתכוונת לשבוע הראשון. אחרי שהתחלנו להכיר יותר גם גיליתי שהוא באמת אחלה בחור ואחלה שותף, ושבאיזשהי צורה מוזרה, הוא אפילו קצת לא מודע לזה שהוא נראה טוב. בכל מקרה, עכשיו אנחנו גרים ביחד כבר חודש וממש בכיף. לפני כמה ימים בלילה, ישבנו בסלון והתחלנו להיכנס לשיחה על סקס. ובכלל לאט לאט נפתחנו קצת יותר והתחלתי להרגיש שם וייב. עכשיו, אני לא יודעת אם אני הוזה או לא, או אם זה סתם הדמיון החולה שלי, אבל נראה לי שאנחנו מתקרבים בצעדי ענק לתקלה. שיחות על סקס, כשדיברנו על ציצים נופלים הוא זרק לי איזה משהו על זה שאצלי אין בעיה עם העניין הזה...וכל מיני שטויות שכאלה. כשסיפרתי לו על הסקס מיום רביעי עם הבחור הזר, ושהבחור הזר היה ממש "חיה רעה" אז תוך כדי השיחה הוא גם זרק לי על זה שגם הוא כזה, ושגם הוא מספר דברים כאלה לחברים שלו אז הם אומרים שזה חריג, ושהוא אוהב דברים קינקי ושטויות. ומהרגע ההוא שנפתחנו, השיחות על הסקס התחילו להיות יותר ויותר תדירות. ויותר פרטניות. ו...יותר מחרמנות. ועכשיו, הסיטואציה היא שיש לי שותף, מהמם..אבל שוב כמו שאני אומרת, לא מהמם בקטנה...יפיוף. ואנחנו כל הזמן מדברים על סקס... אתמול, הוא לא ישן בבית. אז דיברנו על מה שהיה לו אתמול בלילה. וכשאני יושבת מולו בסלון והשמש מוציאה את העיניים המדהימות שלו מהפנים והוא מספר לי שהוא החזיק 45 דקות עד שהוא גמר ב-2 הפעמים...אין מצב להתעלם מזה. זאת פשוט תקלה שמחכה לקרות. זה כבר פשוט עניין של זמן. ואם כבר מעכשיו אני רוצה את זה, אין מצב שזה לא יקרה ועוד בעתיד הקרוב יחסית. אלא אם כן הוא יהיה מספיק חזק כדי לעצור את זה, מה שממש ממש קשה לי להאמין שיקרה. יותר הגיוני שהוא יזום את זה מאשר יעצור את זה. אני לא מרגישה אליו התאהבות כרגע או משהו..אבל משיכה די חזקה. אבל מה יקרה אחרי שנממש את המתח הזה? זה יקרה רק פעם אחת? או שזה יתחיל לקרות כל הזמן? או ש...יש 1000 אפשרויות לאן הדבר הזה יכול להתגלגל. ואם יש דבר שלא הורסים, זאת שותפות טובה. זה כל כך נדיר למצוא, וכל כך נדיר לשמר, ואני כל כך לא רוצה שנגיע לבלאגן אחד עם השני. הבעיה עם שותפים, שברגע שנכנס ביניהם עניין מיני, זה ייגמר או ממש ממש רע או כזוגיות ארוכה ואהבה גדולה. בגלל העובדה שממשיכים להיות חלק כל כך גדול בחיים אחד של השני, זה חייב להיות כזה קיצוני. אני לא רואה אופציה אחרת. אז מה עושים?? |