הָעֶרֶב צָנַח, חֲשֵיכָה כְּבָר יָרְדָה כְּבָר גָּוְועָה לָה אוֹתָה יְצִיאָה אֲבוּדָה וּכְשְׁרוּחַ קָלָה יִלְלָה בֶּהָרִים הִדְהֲדוּ שָׁם לְפֶתָע אוֹתָם הַדְּבָרִים כֵּן, דְּבָרִים שְאַף פָּעָם אִיש לֹא יִשְׁכְּחֵם מִפִּי נִפְלָאוֹת זַיִּן הַמְּרָחֶם כַּךְ בִּין רֶגָע הָפְכוּ נִפְלָאוֹת לִפְרָעוֹת רַחֲמִים הִשְׁתָּנוּ לְיוֹצְרוֹת נוֹרָאוֹת כְּשְׁמַפְתֶּחַ סוֹרֵר הִתְעָקֶש לְהַחֲמִיץ אֵת הַדֶּרֶךְ הַיְשֵר אֶל תּוֹכוֹ שֶל חָרִיץ בַּלָהָה אָחַזְתָּנִי, אֵין אִיש מְנָחֶם כְּשְׁדִּבֶּר נִפְלָאוֹת זַיִּן הַמְּרָחֶם מָה שָׁם נֶאֱמָר בְּתוֹךְ הַעֲלָטָה מָדוּעַ נָפְשִׁי מִינִי אַז לֹא שְׁקֶטָה מִי הַשֶּׁד שְׁנֶחְלַץ אָז מִתּוֹךְ הַמְּנוֹרָה מָה הִצִּית כַּךְ פִּתְאוֹם לְהָבוֹת בַּמְּדּוּרָה הִרְהוּרִים לְאֵין קֶץ, הַשָּׂטָן יִקָּחֶם עִם זִכְרוֹן נִפְלָאוֹת זַיִּן הַמְּרָחֶם |