פרופיל
מִשְׁעוֹלִים
התמונה באדיבותה של Debie http://cafe.themarker.com/view.php?t=765059&p=0
בְּמַעֲלֶה הָהָר סֶלַע אֵיתָן לַמַּרְגְּלוֹת הָהָר הִיא נִיצֶּבֶת. ובְּעָרְפָּהּ קוֹלוֹת לוֹחֲשִׁים "נוּסִי!" קְפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ – עוֹד רֶגַע תָּבוֹא הַמַּפֹּלֶת. |
פוסטים אחרונים
- עוגת שוקולד אוסטרלית 23/3/13
- הַסְּתָו שֶׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת 30/10/12
- אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֶליךְ 9/9/12
- אלונה (לוני) ריעני הלכה לעולמה 8/8/12
- החתונה של מאיה - (פרק 3) 7/1/12
- החתונה של מאיה - (פרק 2) 23/12/11
תגובות (70)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כמעט חודש ימים שאני הופכת בתוכי ומחפשת תשובה לשאלה
אם השכל הוא טבעי או על טבעי - עוד לא החלטתי ממשיכה לחפש ולחפור,
החלטתי לקחת קצת הפסקה מהשאלה הזאת כי עייפה אותי מאוד.
אני צריכה להגיע לדעה מגובשת בעניין - אולי זה ישמע מצחיק, מה ,שכל זה לא טבעי?
אם הכל נקבע משמים - אזי השכל הוא לא טבעי," יש דברים נסתרים לא נבין לא נדע".
תודה רבה לולה
איך אומרת המורה מיקית המקסימה
לולה חכמה .
שבוע מבורך לטוב
איימי
ברוך הבא דייב ותודה לתגובתך :)
נכון תמרוש. אפשר לקרוא לזה גם שיתוק.
תודה יקירתי :)
תודה דנה על הביקור והתגובה.
אהבתי את קריאתך :)
אשר יקירי, היה לי לעונג לקרוא את תגובתך.
וכדברי חז"ל - It ain't over 'til the fat lady sings
:))
שאלות פילוסופיות איימי, שאלות מרכזיות בחייו של כל אדם :)
מהו גורל? האם נקבע בידי שמיים? תלוי את מי שואלים.
אישית אני מאמינה שגורל דומה לתסריט ויש בו מרחב תמרון. יש דברים שהם בשליטת האדם ויש דברים שלא.
ברוכה הבאה ותודה לתגובתך.
תודה רחלי :)את יודעת מה זה מזכיר לי? כמו סיוט, שאת יודעת שאת צריכה לברוח, שתיכף המפולת מגיעה, אבל את לא מסוגלת לזוז. הסוף של השיר השאיר בי את התחושה הזו...
מתחבר יפה לציור... וקשה.
תודה
תמר
המפולת היא לעיתים של הראש,
שלא מאמין ביכולותיו.
צריך רק להעיז יותר.
אהבתי מאוד, גם את החיבור לציור.
*
תודה מהרני חביבה.
חנוכה שמח :)
תודה ליריקה דיר :)
תודה על הקריאה וההתבוננות העמוקה.
חנוכה שמח
תודה יורם. שמחה שהתחברת :)
חנוכה שמח
תודה לך ליאורה וחנוכה שמח :)
תודה איריס.
לא נעים להודות, אבל לא בכל דבר יש לנו שליטה בחיינו.
אנחנו רק משתעשעות במחשבה שכן :)
חנוכה שמח יקירתי
רחל יקירתי,
יש הרבה כוח באישה הזאת, רק לחפש אותו בין המילים.
תודה לך וחנוכה שמח :)
תודה דניאלה וחנוכה שמח :)
הרבה תודה יקירתי
וחנוכה שמח :)
אכן כך מיכאל :)
תודה על הקריאה והתובנה וחנוכה שמח
לא הרחקת לכת בכלל :)
תגובה מעניינת ביותר עם חומר למחשבה.
אחזק את דברייך בכך, שהכותרת במקור הייתה אל הפיסגה, כותרת שלטעמי קצת קלישאית.
אמירתו של ניטשה האדם הוא משהו שיש להתגבר עליו, אמירה חכמה ומפוקחת, שהרעיון להנחות אותנו לחיים נטולי ייסורי מצפון וחרטה וניגודים פנימיים.
חנוכה שמח והרבה תודה
תודה דרור וחנוכה שמח :)כמה טוב שבאת :)
תודה יקירי
ערב טוב לך לולה בר, לדעתי ההר הוא מטאפורה ,
לנתיב קשה שאנו צריכים לנוט בחיים,
יש בבחירת הנתיב , סיכונים והבן אדם שואל את עצמו, למה שאבחר בנתיב הזה דווקא,וולט ויטמן
היה אומר :בתרגום חופשי, לבחור את הנתיב שרגל אדם עדיין לא דרכה בו,
הנפש רוצה להגיע לפסגה אך הדרך זרועה קוצים וברקנים, וככה זה גם מצטייר בחיים,
אין דרכים קלות ודרכנו תמיד תהיה סוגה בחוחים, הסביבה והאנשים הקרובים לך,
תמיד ינסו לרפד את דרכך, רק שהיא הופכת יותר לדרכם מאשר לדרכך,
ואז אתה עומד רחוק מהפסגה .נכון שהסכוי ליפול מטיל עלינו חרדה,
אבל הפסגה מבטיחה ראות יותר טובה, אויר צלול ותחו שה של חופש.
נכון שהשיר מסתיים כמו בטרגדיה יוונית כאילו מקהלת המקוננות לוחשת:
"קפואה במקומה עוד רגע תבוא המפולת".
אבל אין בהכרח העניין חיב להסתיים כאן, וכל אחד יבחר לעצמו את הסיומת המתאימה,
והציור יפה מאוד והנה יש גם חבל הצלה,
שיהיה לך חג חנוכה שמח יקירה,
בידידות ובחיבה אשר
לולה יקרה
כתיבה משובחת.
שיר מאוד מורכב
מעלה בי כמה שאלות.
אפשר לשנות גורל?
אפשר לשנות את הנתיב?
אפשר לשנות את טבע האדם?
או שהכל בידי שמיים?
תודה רבה
איימי
לולה, שיר מדכא, ומיאש.
הרצון להצליח ולהגיע לפיסגה,
אך הכישלון כבר בפתח.
את כותבת נהדר, והשיר מגיע
לנקודות רגישות.
תודה שמעון :)
תודה עופרה.
שמחתי מאד בביקורך :)
תודה דניאלה יקרה :)
אחשלי, עשית לי ת`היום!
תודה על התגובה ותודה ששבת לקפה :)
תודה מיקית על הקריאה וההתבוננות העמוקה :)
תודה סמדר על התגובה והתובנה :)
תודה עודד :)
נטיות מזוכיסטיות, ממש לא.
תודה גליתוש :)
תודה שץ :)תודה צבי :)
עצוב החוסר אונים, זה גדול ממנה...
כתבת עצוב ויפה.
תודה לולה יקירתי!
לולה יקרה,
כמו שירת הברבור, לובן הולך ודועך באצילות והשלמה.
שיר נפלא התואם לציור מרהיב.
הולכת הקורא בנפתולי הנפש שבתוך המשעולים המאובקים מדי, של החיים.
ל.
שילוב מנצח של השיר והתמונה- חזק ויפה !*
אוהבת את החיבור
בשיר עוצמתי.
תודה, לולה
ליאורה
ואנחנו ביום יום חושבות שיש לנו שליטה על המתארע בחיים שלנו.
אין לה מנוס, אצלך בשיר, גם אם כמהה היא להגיע לפסגה.
לולה, מאוד מיוחדת שירתך ולא קלה היא.
ראשית, ברוכה השבה.
שנית, אוהבת את כתיבתך
בה כל מלה מובילה אל
המובן מאליו ואני כאשה,
דווקא חיפשתי את הכח
של העומדת וממתינה
כך בשלווה לגורלה.
צריך להתעשת-צריך לברוח בזמן-צריך מזל אבל גם שכל תושיה וכוח.*
אם היא רוצה או לא, המשעולים מוליכים אותה אל הכשלון.
היא רוצה להגיע אל הפסגה אך נופלת אל הכשלון. מזכיר לי קצת את סיזיפוס, רק שהוא לא נפל אלא נאלץ לחזור על המשעול בדרך לפסגה שוב ושוב. כאן אין חזרה, אלא "גורל" בלבד.
עצוב וכואב, לולה!
*
נעמה
נַפְשָׁהּ אֶל הַפִּסְגָּה
אך מִשְׁעוֹלִים כְּתוּתֵי אָבָק
בַּרְקָן וְדַרְדַּר לִוּוּ דַּרְכָּהּ
אֶל תְּהוֹם הַכִּשָּׁלוֹן.
..........
שיר יפה ומאד נוגע.
העצמת תחושות בשל הפסגה מול הכשלון.
לא קל.
שבוע נעים !
לולה יקרה,
תרשי לי פרשנות אישית
הנשענת על טקסט של ניטשה:
''אכן, יש בקרבי דבר
אשר לא בר-פציעה הואולא בר-קבורה,
וסלעים יפוצץ: שמו רצוני. [...]
אל האדם מרתק את עצמו רצוני,
בשרשראות אני קושר עצמי אל האדם
[הנדמה כחומר 'תהום הכישלון'],
כי נמשך אני מעלהאל עלאדם [האוטופי]:
כי לשם רצוני האחר.''
(ניטשה: כה אמר זרתוסטרא)
מקווה שלא הרחקתי לכת.
ח. (*)
לולה,
מפחיד המעמד הזה. כתוב מעולה *
האדם תמיד חוזר לטבע.
זה טבע האדם.
ברוטוס: דודינקה אתה מבאס אותי
נטוס: למה?
ברוטוס: אני מבקש כוכב אדום ואתה מביא לי ירוק.
תודה :))
קראתי בעניין ובעצב. עם ידיעה או תחושה של דז'ה-ווי.
כאשר הסלע יקרוס
השמש תזרח
והחבל לפסגה כבר כאן.
יופי של ציורחוויתי בעוצמה את תחושת חוסר האונים,
את הכניעה הבלתי נמנעת.
אהבתי את שירך.
ברוטוס: דפקה אהבתי את המשקל
נטוס: למה אתה בדיאטה לאחרונה, אחי?
ברוטוס: שמת לב לקצב?
נטוס: תם צ'וקה טוקה, ממש טוב
..
* אהבנו
לולית יקרה,
שיר מצוין המעצים את הציור המצוין של דבי.
כמה יפה לראות את המרחב שמחוץ לציור ונמצא במילים
כדרך לפרש את מה שרואים מפה. הנפילה של אותה אישה,
שידיה כפותות כנפשה, עייפותה, חוסר האונים שלה, ההתבוננות
אל הפסגה שאינה חלק ממנה, הסטטיות שבהימצאות למרגלותיו,
ההתבוננות מעלה, למקום שהיה פעם שלה. כמה נכון לראות את זה כך.
אהבתי, תודה חברה ושבוע נפלא.
איזו מלכודת זו, הפער בין המקום לרצון
איזה שיתוק.
שיר מעורר הזדהות, לולה.
מצויין! הדמות הסזיפית. עד שהצליחה להוביל את האבן אל ראש ההר היא עלולה להמית עליה אסון, במשמע כל אסון, גם אם אינו פיזי. יפה הדימוי. שתיים שלוש רוץ :)אלא אם יש לה נטיות מזוכיסטיות.
איזה קצב מדהים מלווה את הדרמה
יופי של כתיבה
עוֹד רֶגַע תָּבוֹא הַמַּפֹּלֶת
שורות של אמת
שיר מכאיב ואמיתי
צבי
תודה יקירתי על תגובתך.
אין סיזיפיות בשיר. יש גורל :)
תודה גם ההמלצה לספר. אנסה למצוא אותו באמת.
תודה אילנה.
ראית כמעט הכל. יש עוצמה ויש מפולת ויש גם גורל :)
תודה יקירתי המוארת.
מינימליזם הוא אחי התאום :)
תודה סיון על המילים וברוכה הבאה לקפה שלי :)תודה כפולה לך דבי.
היה אימפקט מיידי בין הציור והשיר :)
תודה שוקי.
את קולטת מהר :)
אך מִשְׁעוֹלִים כְּתוּתֵי אָבָק
בַּרְקָן וְדַרְדַּר לִוּוּ דַּרְכָּהּ
אֶל תְּהוֹם הַכִּשָּׁלוֹן. קְפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ – עוֹד רֶגַע תָּבוֹא הַמַּפֹּלֶת.
לולה חברה יקרה שלי. השיר שלך מצמרר ומקסים כאחד.
הסיזיפיות שבקיום אל מול הסלע העומד להתרסק עליך אבל
אי אפשר לנוס. המיתוס של סיזיפוס שונה אמנם אבל גם
הסלע שעומד למחוץ אותך הוא אינסופי ומרתק כאחד.
השיר המדהים שלך מזכיר לך גם סיפור שקראתי לפני שנים
של הסופרת רבקה רז (לא הזמרת) "ההר" שוב, שונה
ודומה ושווה שתמצאי ותקראי אותו. מומלץ מאוד. זה ספר
קצר וניתן למצוא אותו בספריות
לולה יקרה, תודה לך על השיר המדהים שלך!
באהבה ו*
לאה
יפים מאד. גם התמונה וגם השיר.
מאבק כוחות מעניין שאין בו מנצחים, אולי כי המאבק עדיין בעיצומו?
את השורה הראשונה מסיימת המילה: איתן
את השורה השניה: ניצבת
ושתי המילים האלו מספרות לי על עוצמה.
בפעם אחת זה הסלע, בפעם השניה זו היא (המילה 'ניצבת' גם כפועל, מרמזת לי על איתנות ויציבות)
וגם אם ישנם כוחות נוספים, כמו הידיים ההודפות והקולות הלוחשים, היא עדיין במקומה.
אולי בעוד רגע תגיע המפולת, ואולי המפולת לא תגיע והיא תצליח לברוח משם?
זה כמו לחזות בתסריט
עם סוף ידוע מראש
ובאיזה שהוא אופן
להכנע לדטרמיניזם הזה.
השיר מצטייר כרגע השיא
כמו דבר שלא ניתן לשנותו.
אלא לזרום עם המתרחש..
כדרכך כתוב יפה
מינימליסטי בלי להכביר במילים.
[כמו ההסבר שלי למשל.]
מילים כואבות. המלה כשלון , אולי שם הכאב.
אבל, לפעמים כשלון הופך למשהו אחר. גיאות ושפל.
לַמַּרְגְּלוֹת הָהָר הִיא נִיצֶּבֶת.
נַפְשָׁהּ אֶל הַפִּסְגָּה
אך מִשְׁעוֹלִים כְּתוּתֵי אָבָק
בַּרְקָן וְדַרְדַּר לִוּוּ דַּרְכָּהּ
אֶל תְּהוֹם הַכִּשָּׁלוֹן.
לולה יקרה
מאוד התרגשתי לקרוא את שיר
מאוד מרגש החיבור לציור
הביטוי לתחושת המפולת ,האין אונים,
כאשר הפיסגה קוראת לעלות.
המון תודות לולה
שבת נעימה
דבי
לַמַּרְגְּלוֹת הָהָר הִיא נִיצֶּבֶת.
יָדַיִם הוֹדְפוֹת מִכֹּל עֵבֶרנַפְשָׁהּ אֶל הַפִּסְגָּה
אך מִשְׁעוֹלִים כְּתוּתֵי אָבָק
בַּרְקָן וְדַרְדַּר לִוּוּ דַּרְכָּהּ
אֶל תְּהוֹם הַכִּשָּׁלוֹן.
ובְּעָרְפָּהּ קוֹלוֹת לוֹחֲשִׁים
"נוּסִי!"
קְפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ –
עוֹד רֶגַע תָּבוֹא הַמַּפֹּלֶת.
המפולת כבר כאן, הכריעה אותה.היא שוכבת, חבל כרוך על כף ידה...
כל כך יפה לולה.