הוא לא שמע דבר, רק שקט. השמש כבר זרחה כמעט במלואה וחיממה את האוויר שסביב. על מעקה הגג היו כמה ציפורים וכשהוא ניסה להתקרב הן התעופפו משם במשק כנפיים קולני. הוא ניגש אל המעקה והביט סביבו אל כל הגוש העירוני הענק שמתחתיו שהחל מתעורר, אט אט, לחיים. הוא הבין שבעצם הוא סתם בא לכאן אבל עכשיו, כשהוא כבר עמד ליד המעקה, זה לא שינה לו כל כך.. ואז הוא ראה את הירח הגדול שוקע לאיטו אל תוך הים, כשמצדו השני עולה השמש וזורחת. הוא לא הבין כיצד זה ייתכן שהירח נבלע בים, מעולם הוא לא ראה את המחזה הזה והוא שלף במהירות את המצלמה וניסה לצלם אבל היא קבלה כנראה מכה חזקה מדי בנפילה מהסולם והיא פשוט לא פעלה.. הוא הביט אל הירח השוקע אט אט אל מותו. הוא נזכר לפתע באחד השמות שהיו חתומים על הלוח האלקטרוני הגדול שראה היום בלילה. זה היה רק לפני כמה שעות אך נדמה כי חלפו שנים.
J`ai observe avec tristesse la mort de la lune... הבטתי בעצב במותו של הירח.....
הוא לחש לעצמו בשקט וכבר לא ידע אם שמע את המשפט הזה אי שם במקום אחר או שכרגע המציא אותו בעצמו.... ושורה נוספת התנגנה בראשו, גם היא שייכת לאותו זמר אבוד, משיר נשכח נוסף, אך מהפנט ומצמרר לא פחות, שהיה על גבי אותה קסטה ישנה ורבת השמעות:
" ואתה רוצה לנדוד עמה..אתה רוצה לנדוד כעיוור.. ואתה יודע כי היא יכולה לבטוח בך, כיוון שנגעת בגופה המושלם, ברוחך.."
ואז הוא נזכר גם שפעם קרא על כך שהירח המלא יכול להשפיע על התנהגות של אנשים בדיוק כפי שהוא משפיע על הגיאות והשפל... מעניין, הוא אמר ספק לעצמו וספק אל הירח, שכבר החל להיעלם בתוך הגלים.. מעניין אם אתה הוא זה שהביא אותי עד לפה. מעניין אם בגללך עליתי את כל המדרגות האלו כמו סהרורי בשביל להציל נסיכה דמיונית שמעולם לא הייתה קיימת...... ואז הוא הסתובב ופנה משם בחזרה אל הסולם המחליד ליאונרד כהן- Suzanne |