כותרות TheMarker >
    ';

    כתבות מאת שלומית טנא

    בשל זכר ימי התום

    0 תגובות   יום שבת, 5/12/09, 10:17

    בשלזכר  ימי התום

     

    מאתשלומית טנא

    פורסםב"ידיעות אחרונות", נובמבר 1989

     

    ההקדמה: חניך "השומר הצעיר" שלא נמצא ראוי, בגיל 17, לקבל את "סמלהבוגרים" של התנועה, נחשב למי שהוטבע בו אות קלון.  כך היה בשנות החמישים והשישים של המאההקודמת.  ממרחק השנים, פרשת "הסמלים"נראית כמו תמצית חריפה ומרוכזת של האכזריות והיופי, שהיו בנעורים ב"שומרהצעיר". 

     

    בסרטו "רכבת העמק",הנציח יונתן פז חוויה טראומטית, שאירעה בנעוריו, ב"שומר-הצעיר".  פז, כמו גיבורו הקיבוצניק גדי, שאותו מגלם דןתורג'מן, לא נמצא ראוי לקבל את "סמל הבוגרים" של התנועה.  זה היה בראשית שנות ה-60, ושמוצניק שלא קיבל אתהסמל, נחשב למי שהוטבע בו אות קלון.  הסמל,סיכה של עלי כותרת מנחושת על רקע אדום, ניתן לחברי גדוד הבוגרים של התנועה, בכיתהי"א.  הבירורים האישיים שקדמו לקבלתודמו לעיתים לבית-דין שדה.  בני ה-17 היומשתלחים זה בזה, פורעים חשבונות ישנים. "נסיבות ומועדים לשליפת מדקרות ונעיצת שפודים", כתב בוגר התנועהבחמשיר שהוקרא בפגישה של בני מחזורו. ולפעמים הבירורים גלשו לשיחות נפש אל תוך הלילה עם רגעי חסד של וידויים,ריגושים ודמעות, בנוסח "ליל העשרים".

     

    סמל הבוגרים, וכל מהשנילווה אליו, היה עניין טעון מאוד, וממרחק השנים, פרשת הסמל נראית כמו תמציתחריפה ומרוכזת של האכזריות והיופי שהיו בנעורים ב"השומר-הצעיר".  מדובר בתקופה שבין שנות ה-50 לסוף ה-60.  אל ה'בירורים' התנקזו האמונות המוחלטות, השיפוטהנוקשה של חברים ושל העולם, שנחלק אז לשחור-לבן. והאשליה שאדם חדש צומח בקיבוץ.  עלהקירות, בכיתות, ניפרשו כתובות כמו "פנינו אל השמש העולה", "קדימהאל עולם המחר".

     

    בבירורים האישייםבקבוצת הגיל, להלן "הקבוצה" לא היו אתנחתות של קלות-דעת, ולא טיפתהומור.  אף אחד לא היה יכול אז לצפצף על דעת-הקהלשל "הקבוצה".  כי הקבוצה הייתהמסגרת טוטאלית של לימודים-מגורים-בילויים. כל חייו של קיבוצניק מגיל אפס ועד 18 התנהלו בקבוצה.

     

    "הבירורים היונוקשים ודרקוניים, ובכל-זאת, היה בהם משהו שמעורר געגועים", יאמר יונתןפז.  בעקבות הסרט מגיעים אליו הרבה טלפוניםמשמוצניקים לשעבר, שלא קיבלו סמלי בוגרים. פז:  "אני לא לבד עם הקלוןהזה".  ולמרות הכאב, רוב המטלפניםמתגעגעים, כמותו, אל התום שאבד.

    יונתן פז, כמוקולנוענים אחרים שגדלו בקיבוץ, ייחד את סרט הביכורים שלו לימי התום ההם, במחוזותהנעורים.  כך עשו, בין השאר, עקיבא טבתונדב לויתן.  כנראה שילדי קיבוצים נשאריםצרובים בחותמת השבט.  פז, 44, נולד במזרע,בעמק-יזרעאל.  כיום הוא תושב נתניה, נשויואב לשלושה.  לפני 18 שנים עזב את מזרעונסע ללמוד קולנוע בניו-יורק.  לסרטו הארוךהראשון קדמו סרטי פרסומת וסרטונים.  צילומי"רכבת העמק" נעשו, ברובם, במזרע. ונראה שפז נפרד בסרטו מעברו הקיבוצי ומנעוריו. 

     

    הרכבת, שעברה בקוחיפה-צמח-דמשק עד למלחמת תש"ח, הייתה למיתוס ולחלק מהתפאורה של ארץ-ישראלהחלוצית.  סביב לשיחזורה ניטשים מאבקי-כוחבין שני הגיבורים:  יואב (עמי אושפיץ),שהוא תוצר מובהק וסטריאוטיפי של החינוך הקיבוצי הישן:  בן איכרים פשוט, עם חן בריוני.  עולמו מורכב מפלחה-צנחנים-כדורסל-סקס.  גדי, חברו ומעריצו הצעיר, הוא בן דמותו שלהבמאי והוא נלחם כדי להתנתק מהמופת המאצ'ואיסטי של יואב.

     

    גדי לא מקבל את סמלהבוגרים.  הבירור שקדם לגזירה, נראה בסרטפשטני ושרירותי.  החבר'ה אומרים על גדישהוא דווקא די בסדר. אבל הוא נעדר מפעולה שומרית, בגלל שבילה עם יואב.  הבירור מתחיל בטונים מינוריים, וגולש, איכשהו,ללינץ'.  טוענים נגדו שהוא די מנותקמהחברה, שהוא וחברתו, גם היא בת הקבוצה, "הם לא זוג בונה". 

     

    בשומר-הצעיר ציפומזוגות שחברותם תהיה "קונסטרוקטיבית" ו"תורמת לחברה".  הבירור שעשו לפז, זכור לו כמשהו דומה, שטוחושרירותי.

    "לעיתיםקרובות", הוא אומר, "היו נטפלים לחזקים, ולא לנמושות, זאת הייתה מיןהוכחה שהבירורים האלו שווים משהו.  אניהייתי דווקא בולט בקבוצה ופופולרי.  והיושלושה חברה שהתחשבנו איתי וסחפו את כל השאר ללינץ'".

     

    "הבירור כולונמשך דקותיים, ובעיקר דובר על זילזול בלימודים. פרשת הסמל הייתה טראומטית בשבילי וגם בשביל הורי, שניהם היו מראשי קןהשומר-הצעיר בגליציה.  וכחברי קיבוץ טובים,נשאו את יגונם בשתיקה".  פז אומר, שזרלא יבין את הפחד, שמא לא תקבל את הסמל, פחד שליווה הרבה נערים במשך שנים.

     

    הסמלים חולקובמפקד-הקן בל"ג בעומר.  זאת הייתה שעתהשיא, ואליה התנקזו הפחדים.  בוגרי התנועהזוכרים טקס טעון הוד ואימה.  בוגרת בת 40:  "היינו עולים עד למרגלות הגלבוע, במסלולשסומן בלפידים בוערים.  שטח המפקד עוטרבכתובות-אש.  כמה מאות החניכים הסתדרובחי"ת, כולם בחולצות השומר הכחולות, עם שרוך לבן ומכנסיים קצרים.  גם בחורף ניגזר עלינו לצאת למפקד-קן במכנסייםקצרים.  ופעם הקדשנו שיחת בירור שלמהלחניך, שהופיע בחורף למפקד במכנסיים ארוכים.

     

    "מתחילת הטקס,כולם חיכו לרגע שבו ראש הקן יקרא אליו את החניכים מי"א לקבל אישית, בזה אחרזה, את סמלי הבוגרים.  חיכו, כמובן,לראות:  מי לא יקבל את הסמל?  בעצם, השמועות על הנידונים דלפו כבר לפניהמפקד". 

     

    קבלת הסמל הותנתהבהצהרת-כוונות שנקראה "ההבטחה". בני ה-17 נדרשו להבטיח שהם "יגשימובקיבוץ השומר".  הגשמה אישית בקיבוץנתפסה אז כדרך חיים יחידה.  עזיבה נחשבהלבגידה, עריקה. הנערים בגרו בעולם סגור, מלא סימני קריאה.  האידיאולוגיות של המייסדים הונחלו להםכאקסיומות. התלבטויות בנוגע לעתיד הקיבוצי היו כמעט אסורות.  בשיחה שקדמה לבירורים האישיים כקבוצת"כפירים", מוסד "גלבוע", דובר הרבה על"ההבטחה".  להלן קטע מהשיחה,שתועד ונשמר בארכיון:

     

    ". אמרה, שאדםשבוגד בערכים אחרי ההבטחה, בוגד, למעשה, בעצמו. צ. אמרה, שהסמל לא ניתן לנו על יכולת עמידה בוויכוח, אלא על הזדהות אמיתיתוכנה עם הדרך הקיבוצית.  ולדעת ג., יש לדעתקודם כל את יסודות המפלגה (מפ"ם) ועקרונותיה.  ואילו ש. ענה לה, שסמל הבוגרים הוא סמל התנועה,וכדי לקבלו יש לדעת את ערכי התנועה, ולא את מצע המפלגה".

     

    "סרבניההבטחה" היו נדירים מאוד. בוגרת שסירבה להצהיר על הבטחה, נזכרת שסרבנותהנתפסה אז כמו הטלת פצצה. מדובר בתקופה שלפני ששת-הימים.  "אני הפתעתי את הציבור, כי נחשבתי לילדהדי טובה שלא עושה צרות.  ובעצם, גם את עצמיהפתעתי. ההחלטה לא להבטיח גמלה אצלי במהלך הבירור עלי, שהיה לאקוני ומתסכל.  התייחסו אלי כמו אל מקרה קל, שאפשר לגמור אותוברבע שעה.  דיברו עלי בצורה סכמטית, כאילומסכמים אותי ברובריקה.  בלימודים היא בסדר,גם בעזרה הדדית.  לא פעילה מספיק בחברה.  קצת אינדיבידואליסטית, מסתגרת יותרעם החברותשלה.  ישבנו בלילה סביב מדורה, בחורשה שלעצי אקליפטוס.  ואני התחלתי להרגיששהדיבורים האלו מקוממים אותי.  חשבתי:  זה כל מה שאני?  יצור כל-כך מחוק?  פתאום נזכרתי בגיבורים ספרותיים שמרדו בסמכויותמקודשות.  וכשהגיע תורי לדבר על עצמי,זרקתי את הפצצה.  אמרתי שבגילי המוקדם, עודאי-אפשר להבטיח ולהחליט בבטחון על העתיד. אחרים טענו שאם כך, אני לא ראויה לסמל. המחנך הביע זעזוע.  רק נער אחדהתיחס באהדה לדברי.  הוא אמר:  "כל הכבוד לאומץ ולכנות". 

     

    הבירורים האישייםבוטלו, בהדרגה, בראשית שנות ה-70. "סרבני ההבטחה" התרבו, המציאות הוכיחהשלהבטחה אין תוקף מחייב והרבה בוגרים שהבטיחו, עוזבים את הקיבוץ אחרי הצבא.  הבירורים הלכו והיו אנושיים יותר.  לבתי הספר של קיבוצי השומר הצעיר, המכונים עדהיום "מוסדות", הגיע דור חדש של מחנכים, בעצמם בוגרי המוסד, אלו שחוו עלבשרם את פרשת הסמלים.

     

    יגאל וילפנדמעין-השופט, כיום מחנך ועיתונאי, סיים את המוסד ב-1962.  ב-66' חזר לבית-ספרו כמדריך תנועה.  יחד עם מחנכים צעירים נוספים ניסה לנווט אתחברת הנעורים לכיוון ליברלי יותר. "ניסינו לכוון את הקבוצה שתיתן תמיכה לחבריה, ולא תהיה בית-משפט.  ואני זוכר, איך שכנעתי את חניכי לתת את הסמללכמה נערים שהיו מועמדים לא לקבלו.  פשוט,חשבתי שמניעת הסמל תשבור את הנערים".

     

    בוגרת אחרת זוכרת איךהבכי של חברתה, שלא קיבלה את הסמל, רדף אותה במשך שנים.  "זה היה מזעזע במיוחד, כי בכי בפומבי וגילוייםשל חולשה, נחשבו אז לבושה גדולה. החברה שלי לא היתה מהחזקים, נחשבה לדמות שוליתבקבוצה.  לפי קריטריונים אובייקטיביים,באמת לא הגיע לה סמל.  אבל שלילת הסמל,השפילה אותה כל-כך.  עברו למעלה מעשריםשנה.  ולפעמים אני שואלת את "עצמי"למה כל-כך נחרדתי כשהחברה שלי בכתה כך, בפומבי? נדמה לי שבמשך השנים הבנתי את התשובה. אנחנו גודלנו להיות קשוחים, לא לחשוף רגשות.  היה אסור לנו להישבר.  מבוכה או היסוס, נחשבו לרכרוכיות. המסר שקלטנוהיה "תתיישרו עם השטאנץ".  הדמותהפופולרית הייתה מאצ'ואיסטית, לא איזה יורם רגיש שכותב שירים.  פחדנו נורא מה'מה יגידו?',  ובעיקר ממה שתגיד הקבוצה.  לא היינו בשלים בכלל לחשיפה הדדית ולווידוייםובטח שלא להתחלקות במבוכות, בלבטים.  היינותמימים בצורה נהדרת, אבל גם אטומים ונוקשים. אז לא פלא שבירורים אישיים, הפכנו אצלנו לבית-משפט".

     

    é           é        é        é        é

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      שלומית טנא
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין