מחשבות.
זה התחיל בגלל הכלב,
זה ממשיך בגללי.
מחשבות,
לא בהכרח חשובות.
פוסטים אחרונים
- בין לבין.... 7/5/10
- לא פוליטיקלי קורקט!!! 11/4/10
- אגדה אורבנית 4/1/10
- זו לא בחירה...זו המציאות. 5/12/09
- הגיע עת...די. 29/11/09
- ענין של השקפה. 24/8/09
ארכיון
זו לא בחירה...זו המציאות.
השעה היא חצות , פני להרצליה, ואני נוהג בסקודה של סבי אשר נפטר כמה חודשים לפני. על דרך נמיר ממש אחרי צומת ארלוזורוב, אני מבחין באישה לא צעירה המבקשת באצבעה שאעצור, אני גם רואה שהיא לבושה זול, מאוד זול.
אני מאט לכיוונה, יש בי משיכה לטרמפים, אנשים מענינים אותי. היא מתכופפת לעברי ללא חן ושואלת לאן, מעט אודם מרוח על לחייה, להרצליה אני עונה לאן את צריכה? היא נותנת בי מבט נוקב ולאחר כמה שניות אומרת בקול יציב חיפה, ומוסיפה, אני אשב מאחור!
הלילה קייצי וחם וכל חלונות המכונית פתוחים, התנועה בשעות החשיכה דלילה ואני אוהב את זה מאוד. אעצור במחלף של הרצליה, אני אומר, חיפה? שעה כזו? כן, אמרה, אני עובדת בבאר בדרום תל אביב, אני זונה. ואני לא מתביישת לומר לך את זה.
הסתכלתי אליה דרך המראה בפנים מפוקרות,מנסה להסתיר את הפתעתי, נפשי סערה לא רק בגלל מה שאמרה אלא בגלל המבט שהיה לה כשאמרה את זה. לא מתנצלת, עינייה יישרו מבט בעיניי, קשוחה ורהוטה בנוכחותה, גאה ועצובה בנפשה. כך לפחות פרשתי אני.
החזקתי בהגה אך לא הוצאתי אחד, ומכיוון שכך המשיכה, אמרה שהיא בת 57 ומדי ערב היא מגיעה בטרמפים מחיפה לבאר ההוא. בדרך כלל עם נהגי משאיות וכך גם חוזרת לביתה. היא אינה מתביישת כי יש לה ילדים לפרנס. הייתי מרותק, אוזניי אינן רגילות לשמוע מידע כזה.
לשאלתי אם אינה פוחדת ענתה כי ניחנה בטביעת עין מצויינת, די לה במבט נוקב אחד כדי לתהות על טיבו של אדם. וכראייה הוסיפה שמעולם לא עלתה על טרמפ שהזיק לה. לא ידעתי אם זו מחמאה שבחרה לעלות לרכבי, או עלבון שבחרה לשבת מאחור. הנחתי כי עלי להוציא את עצמי מהסיפור ולהקשיב, ולשבת מאחור זה ענין של בטיחות.
גם כשעליתי במדרגות לדירתי לא הצלחתי להרגע. חיי, שלפעמים יש בם קשיים, הם בועה אחת גדולה. ורק כשאני מכיר אנשים ברחוב אני נותן על זה את הדעת, מבטים, חלונות ומראות, כפי שהטיבה להגדיר לאה גולדברג.
כמעט 10 שנים חלפו מאז, מדי תקופה אני חושב על האישה ההיא, היא אמורה להיות קרובה לגיל 70, מעניין להיכן התגלגלו חייה הידועים מראש?
אומרים בהתנשאות, ספק בורות, אלה שחייהם אינם קשים באמת, כי האדם יכול לשנות את אשר נקבע עבורו בכוכבים, או בלשון ההגיון, לשנות את הפינה אליה נולד. לא יודע, אולי אחוז מצליח. כל השאר חיים את התקווה.
אני איני מאמין בגורל, אך איני יודע עדיין לאן אני מוביל את חיי, וטוב שכך. אני חושב.
(למצולמת אין קשר לכתוב...)
|
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לחלוטין לחלק נכבד מתחומי החיים.....בכיף...בכיף...
נכון לכל כך הרבה תחומים לא רק זנות...
מדויק!
פוסט נפלא!
תודה לך!
ענת
היי יעל,
תודה.
אני מבקש לכתוב כי זה הדדי כמובן,
חלוקים אך מכבדים זה את זו,
ומכאן-הפרייה הדדית.
אך אני חושב שכן יש צורך בהוכחות,מפני שללא הוכחות כל מחשבה או דבר ראויים ליחס רציני,
ובנוסף כל התשתית עליה בנוי העולם המודרני-מתקדם...מדעי(!) מאבד את הבסיס לקיומו.
לא כל תאוריה או אמונה של אדם ראויה ליחס רציני ועמוק לעניות דעתי.
(כמו שאמר דגלס אדמס: איני יכול להתייחס ברצינות לאדם המאמין בכל ליבו כי הירח עשוי מגבינה צהובה)
אז הוא מאמין!!
תאוריה מדעית דורשת סימוכין והוכחות מורכבות,ועליה להילחם יום יום על צידקתה,
אחרת תחליף אותה למחרת תאוריה טובה יותר וזה כל היופי של קידמה.וחוזר חלילה.
תאוריה דתית,רוחנית,הרגשתית, אינה זקוקה לכל זה ו "ככה" או "אני מרגיש" זה טיעון מנצח.
איני יכול לחיות עם הדבר הזה בשלום.
לא לחינם העולם לא התפתח מאנשי אמונה אלא מאלה שהחליטו למרוד או לצאת מהענין כמיטב יכולתם.
אומר לך מדוע אני מבקש הוכחות.
מפני שהמציאות אצלי נקבעת על ידי מה שאני רואה (העולם סביב),
כן מה שהוכח לפני כי הוא קיים ואיני רואה אותו (למשל כח המשיכה או חיידקים)
ומה שאני חווה על בשרי וניתן להוכחה (למשל זה שהתחשמלתי בגיל צעיר)
אני גם חושב שיש בלבול בפירוש המושג אמונה,
אמונה,לדידי,הינה בין אדם לחברו.
אני מאמין לך שאת מספרת לי כי תרמת 500 זוזים לקבצן באלנבי,
או שאיני מאמין לך.
בכך הענין מסתכם.
דברים שאינם ניתנים להוכחה אובייקטיבית הינם בגדר הרגשה עבורי,
וכשחוויתי דברים שלא יכולתי להסביר הם נשארו אצלי ולא נחלקו עם הזולת,
עם רבים כוונתי לא עם חבר יקר.
נאמר שיצאתי את גופי הפיסי, זו חוויה שלי ולא ענין של אמונה,
תפישתי אינה ענין מדעי אלא ענין של הרגש ושם עליו להישאר.
(אם אשאל כיצד את מסביר ומה לך אענה בפשטות כי "איני יודע" אך לא אקבע אמונות יש מאין)
ואם כך היו נוהגים בני אנוש,כל ענין האלוהים הזה,שיצא מכלל שליטה,
לא היה מגיע לאן שהגיע וחיי רבים היו נחסכים,
היה פחות סבל ואנשים היו באמת קשובים זה לזה ולא מגיבים מן הרגש אלא מן השכל.
אך מה אני סח... אומנם זה חלומי אך גם אני מהחוטאים.
אמונה:(ויקיפדיה)
אמונה היא קביעת עמדה ביחס לנושא כלשהו באופן סובייקטיבי ולא אך ורק על סמך עובדות אובייקטיביות.
פרושן של עובדות אובייקטיביות הוא שהן מבוססות על חוויה ישירה של המציאות, דרך החושים והשפה או דרך תחושות (כאב,עצבות..)
אמונה סובייקטיבית היא מערכת היסקים שאינם ניגזרים ישירות מההתנסות אלא מההשלכה של עולמו הפנימי (הגיון,רגש,אינטואיציה..)
של האדם על המציאות.....
יעל,
את גורמת לי לחשוב וזה נעים לי...
הדיאלוג איתך כאן.
תודה.
אני חושבת שאין צורך בהוכחות. זה לא משפט הדורש ראיות ועדויות.
וכמובן יש תיאוריות כאלה ואחרות על השפעות קוסמיות, על אפקט הפרפר וכד'
וכנגד כל הוכחה, תוכל למצוא גם הוכחה סותרת. כזאת היא המציאות.
המציאות היא בעייני המתבונן - האמונה שלו, החשיבה שלו, התקווה שלו ...
למרות שאני חולקת על דברייך, באותה מידה אני גם מכבדת אותם:)
בחיים.
כמו שהם.
ובמוות/סוף/דה אנד...
ללא המשכיות,ללא הכוונה,ללא יעוד,פשוטו.
אני זמני.
(וכדאי לנצל את המירב בענין הזה)
אני חיי ובעתיד אולי לא אהיה,כי כך זה עובד,
אולי בזקנה,אולי מלחמה/אוטו/בור/מחלה..
אני יחיד במינו,יש לי מודעות ומחשבות שהן שלי ושלי בלבד,
אין שני לי.
ויש לי אחריות מלאה על מעשיי ואין להטילה על איש או יישות.
אני משתפר ויוצר,ומבקש להשאיר חותם, ואני סתם חי,
אך כל אלה יעלמו עם לכתי מכאן .
לעניות דעתי אף אחד לא מכוון דבר ובטח לא נקבעו מהלכיי מראש,
ומכאן מה לי ולגורל..
זו תפישתי במחילה.
(אני חייב לציין כי עד היום איש או ספר לא הצליחו להוכיח לי אחרת,
וחובת ההוכחה על הדורש להכיר במה שאין,
אני פרטתי את כל מה שיש..)
טוב זה על רגל אחת...
אנא לא לתפוס אותי במילה,
(מגרד פדחתי)
והמון תודה על הכוכב...
(יאללה יאללה...)
תרגיעי!
אני יודע היכן את מתגוררת.
מה את אומרת על התספורת שלו?
(היה צפוי אך כה מתאים)
דווקא יכול להיות שלמצולמת יש הרבה מאוד קשר לכתבה...בכל זאת עברו כמה שנים, ונראה כי השנים לא ממש היטיבו עימה...בקיצור, זו האישה שלא יוצאת לך מראש?? טוב, בסדר.
תודה....
כתבת נפלא.*
השאלתי כוכב לאילת השחר - כתודה לך.
נכון.
כשמאמינים שהדברים אינם בידינו זה מקל על הסבל,
אך אי אפשר לאנוס אדם להאמין בזה(או בכלל)
חלק בידינו וחלק קורה כי כך הם החיים כאן,
(אני חושב שההבנה הזו עוזרת מאוד אבל היא טובה רק לאנשים מסויימים)
לגבי התקווה את צודקת לחלוטין.
(תודה)
כתיבה מאוד יפה ורגישה :-)
ואיכשהו קשור למה שמעסיק אותי בימים האחרונים ביתר שאת.
ונאמר שהכל בידינו לטוב ולרע - זה קל יותר? נדמה לי שלא
(נכון. רובנו חיים על תקווה מתמשכת וכשהיא מתפוגגת... אוי)
טוב ראי..אפשר לנגח פילוסופית את קביעתי השיטחית הזו עד אין קץ...
(אני מאוד משתדל לא לחפור,האמיני לי)
ותודה כמובן.
מר זיו ידידי היקר,
תודה.
תמיד טוב לשמוע ממך.
(נו..כוסס בציפייה להופעתך האקוסטית בבר גפן!!!)
מילותייך בסלע.
(תודה)
רז רוגובסקי, לא ידעתי שאתה כותב כ"כ מקסים !!
עוד כשרון לאוסף.
ממש מרגש
יש בדבריך תאור של סצנה מהמציאות.
המטריד בבחירה, היא הקלות. קל, נזיל, מהיר, לכעורה. אבל הבחירה הקשה ביותר.
....
הנשים היוצאות דופן מהסצנה שתיארת מדאיגות אותי: הסטודנטיות, הנערות, שבוחרות בזנות בכדי לקדם מטרה,לימודים, תואר, בילויים, ואפילו פאקינג ג'ינס. אותן אני כן יכולה לשפוט, כי הן "רוכבות" על אותה הסצנה שתיארת. וזה חבל.
לאמר כי להיות זונה, שזו החלטה לכל דבר, היא בריחה מן המציאות-
זו בפניי עצמה בריחה מקבלת המציאות הקיימת.
מאחורי כל זונה קיים אדם, אדם מורטלי,
מאחורי כל אדם קיים סיפור חיים.
לא אתם, אף לא אני יודעים מה הביאה לדיפ שיט בו היא נמצאת.
לא כולנו נולדנו עם אופציה, עם הכלים הנכונים בידנו על מנת לקבל
סטארט הוגן בחיים.
יתכן והיה באפשרותה במהלך חייה לבחור בשביל אחר, יתכן ולא.
היא עובדת בעבודה שנחשבת ל Lowest of the low, ומן הסתם,
אני מניחה שלו התאפשר לה, היתה עושה את הסוויצ'.
אני לא בנעליה, אני לא שופטת, אני לא מתנשאת.
אחד הפוסטים הנוגעים שקראתי.
(*)
זה סיפור מרתק.
זה סיפור על מציאות אחרת, שונה, שלרוב נמצאת בהיחבא מאיתנו.
זו מציאות עצובה, עגומה, אליה נקלעת כי אתה אדם סקרן ואנשים סקרנים הם אלה החיים את החיים במלואם.
זו הייתה מבחינתך טעימה קטנה בעולם כואב.
לצערי רבות הן הנשים שבחרו בדרך זו. אך זו דרכן וכבודן במקומו מונח. גם אם הן זונות.
תודה על מילותיך ורגישותך.
חיים מרתקים*
ככה זה שהסיטואציות עוברות דרכך ולא ליד. הרי אתה יודע, החוויות הטובות שלנו הן זכרונות, הרעות נכנסות למגירת ניסיון חיים.
יקירתי,
אני איתך...מסכים.
(ראי איך בנינו תלי תילים על משפט אחד שנאמר מאישה אחת שאנו ממש לא מכירים...)
בוא נגיע לפשרה פילוסופית יקירי.
האשה הזו בורחת ממציאות אחת לשנייה - שניהן מוצאן באותה האשה.
בעצם, כולנו יוצרים סוג של עולמות מקבילים לגיטימים, היא בחרה בדרך קלה, קלילה ומהירה.
אני בהחלט חושבת שהיא בקיצון, והיא נמצאת בתהליך שתוצאותיו התנתקות. סמי התאבדות.
היי ענת,
מעניין.
(תני לי לחשוב בקול הקלקתי...)
על בחירות אני יכול להיות כפילוסוף,
אבל כל מה שקורה כשאני חי זו מציאות,
לברוח ממנה נראה לי בלתי אפשרי,
(פרקטיזם איז מיי מידל ניימ...)
כל הרע הזה הוא גם מציאות.
בריחה מהמציאות היא להתאבד,
להחליט,שמע אתה לא מתאים לי להיות חלק מהמציאות המחורבנת הזו שלי,
כי בכך אני עוצר את המציאות שלי.
ואז מדובר בהחלטה,מן בחירה אך לא בריחה.
אני מסתכל על התאבדות כדרך נוספת הקיימת.
ורק לאדם יש את הזכות הזו להתאבד.
אני חושב שטוב לדעת כי תמיד יש את האפשרות לעשות סוף אם החיים כה עמוק בחרא.
וזו מחשבה מעודדת מאוד אני חושב...
זו לא בחירה, זו בריחה מהמציאות.
לגמרי.
תודה
ידידתי.
מה עם האקטיביזם?
כוסס בהמתנה לפוסט המתעכב.
"הדרכים הידועות בן באתי
נראות לי אחרת מכאן"
יפה מאוד, ידידי.
"אומרים בהתנשאות, ספק בורות, אלה שחייהם אינם קשים באמת,
כי האדם יכול לשנות את אשר נקבע עבורו בכוכבים,
או בלשון ההגיון, לשנות את הפינה אליה נולד.
לא יודע, אולי אחוז מצליח.
כל השאר חיים את התקווה"
איזו פסקה מלאת משמעות שעדיין לא החלטתי לאן לשייך אותה
האם לפסימיות או אולי להבנה שישנו אחוז שמצליח וההתחלה של השינוי מתחילה ברגע הזה של ההבנה.
הייתי שמחה לדעת שכל השאר חיים את התקווה כי למרות שאני אדם אופטימי מטבעי נתקלתי בלא מעט כאלה שאיבדו אותה
בכל מקרה, הסיפור שלך ריתק אותי נראה שאותה גברת נמצאת בשלב אחד מעל ההישרדות היומיומית שלה כי היא מבינה שהמקצוע שלה הוא לא הדבר הכי קונבנציונלי אבל המטרה שלה היא הרבה יותר גדולה מזאת וזה מה שמוביל אותה מדי טרמפ לחיפה.
לפחות ככה אני רוצה לחשוב אבל רבים יגידו שאני תמימה מדי...
מה אכפת לי?!
שיגידו! :)
אני דווקא הרגשתי את הבחירה שבסיפור הזה
אתהבחרת לעצור לה
אתה בוחר לעצור ולצאת מתוך הבועה שלך
להתבונן בחיים אחרים
ולקחת משם אל עצמך
היא בחרה בך כמו שהיא נוהגת לעשות
ולבחור את אלו שראויים להסיע אותה ליעדה
היא מפרנסת את ילדיה
וכמובן שאני מתעלמת בכוונה מהמקצוע
לי עברה מאד ברור תחושה של בחירה ושליטה בתוך המצב הנתון
- ה"מציאות" קיימת
אולי אפשר לשנות אותה אולי לא
אבל מה שבטוח אפשר להתבונן בה
מכמה זוויות מבט.
היי מירב תודה..
אני מסכים איתך,
את יודעת,כשאני כותב פוסט כה קצר ומנסה להעביר רעיון,
איני מצליח, למרות כי משתדל, לדייק על חודו של רעיון.
אני חושב שלפעמים צריך להקצין רעיון בכדי להעבירו למרכז הבמה.
בקיצור...זה נכון מה שאת כותבת.
היי,
אני חושב שלקחת את המילה למקום לא נכון.
יש לי מן תחביבי כזה,בו אני משחק עם מילים...ממציא.
(אני חושב שהעובדה כי אני מאוד מעריך את מאיר אריאל מילדות קשורה לכך...)
מפוקרות נכתב מהמילה פוקר, ובנוגע לטקסט- להסתיר את תדהמתי...פני פוקר. (פנים מפוקרות).
ברור שאין מילה כזו,וברור שבהפוך על הפוך זה מזכיר את מה שאת חשבת בטעות.
זה הרעיון.
מאוד נוגע ללב!!
ואתה כותב כול כך יפה..ממש חוויתי איתך..
כן, לעיתים המציאות מכניסה אותנו לפרופורציות..וטוב שכך!
לגבי שינוי..אחטא אם אומר שמסלול חיים אינו בר שינוי..
רואה כאלה שעושים את השינוי בכול יום..עם זאת, אין אמת אבסולוטית,
כול אדם הוא עולם ומלואו ומה שנכון לאדם אחד..ממש לא נכון לאחר.
פוסט מקסים!
הסתכלתי אליה דרך המראה בפנים מפוקרות.
יש דבר כזה מפוקרות, או שעפה לך וו בטעות מאחרי ה-מ אל אחרי ה-פ?
ואם זו הטייה לגיטימית של המילה מופקרות, אשמח לדעת מה מופקר בפנים שלה לעומת הפנים שלי, או של Chen Chan מעלי, או של עזה כמצח, או של mic.ho, או של קירה מ., גרייס ל, הדס**, שלל שרב...
כי הבוקר למדתי שלנשות ישראל יש שלושה תפקידים במציאות הישראלית. אני לא רואה את עצמי רעייה, ומעדיפה שלא לראות את עצמי נאנסת, אם כל שנותר זה תפקיד הזונה, אשמח לדעת מה מאפיין פנים מופקרות, אולי אני כזאת ולא ידעתי.
(אצפה בכיליון יקירתי..אכסוס שארית הציפורניים עד בוא דם...)היי גרייס...תודה.
הזמן טס ללא ספק,
לגבי צעירותי,אני מניח שזה תלוי במי שמסתכל עלי...
יש כאלה שאני נראה להם מבוגר מאוד.
אבל אותי הכי מסקרן כמה זמן באמת יש לי.....
סקרנות בזלוטה כן.
וואו כמה שיש לי לכתוב על זה..
השעה מאוחרת בלילה..
אני חוזרת מחר כדי להשמיע את קולי ולקרוא את המילים שככ חדרו אליי כרגע שוב
נתראה בקרוב
(קינן בי גם החשש הזה...)
היה חשוב לציין שלמצולמת אין קשר לכתבה
היא דווקא מאוד התאימה לתאור...
היי מיכ,
(דווקא לא לשם כיוונתי...)
אך בקריאה נוספת אני מניח שיש לך קייס.
אוףףףף. כמה עצב.
באשר ל"חינוכי" - רק רציתי להגיד שלא התכוונתי להטיף או לחנך .
גם אני לא מאמינה בחינוך וירטואלי .
נכון קירה,
יש אמת בדברייך..אני מסכים.
(לגבי החינוך..אה איני מאמין באפשרות של חינוך וירטואלי,
אבל זו לא תהיה הפעם הראשונה בה יתכן ואני טועה)
לדעתי אפשר לשנות , אבל עד גבול מסויים .
ובכלל , בכל מצב בו אנחנו נמצאים חשוב להיות פשוט אנושיים
ולא לשפוט אחרים .
יצא מעט חינוכי ,אבל נכון בעיניי ...
היי הדס,
מסכים עם כל מילה שלך.
שנאמר..בסלע!
(תודה על התגובה הארוכה....)
רז
אמת.
(טוב לקרוא ממך שלל שרב)
"אומרים בהתנשאות, ספק בורות, אלה שחייהם אינם קשים באמת,
כי האדם יכול לשנות את אשר נקבע עבורו בכוכבים,
או בלשון ההגיון, לשנות את הפינה אליה נולד.
לא יודע, אולי אחוז מצליח.
כל השאר חיים את התקווה."
צודק..אכן בהתנשאות ויהירות טוענים אלו שיש להם.
הנשים האלו לא ממש יכולות לשנות
הן מגיעות ממקום כל כך אפל, פצוע וטראומטי
שגם ה"לכאורה" אמירה שלה שהיא לא מתביישת היא לא נכונה
קשה לי להאמין שהיא שמחה עם מה שהיא עושה
ונזקקים לה כוחות נפש עצומים כדי לעשות זאת <בדר"כ בתוספת סם מטשטש כלשהו>
לנו כחברה נוח לצקצק ולהגיד שאפשר לבחור ולשנות
וזה מעציב אותי כל פעם מחדש
כי לנו יש ממה לבחור ויש לנו כלים שקיבלנו כדי לדעת
ולרוב הנשים האלו אין את החופש הזה..לבחור
<מצטערת על המגילה..אני מתנדבת במקלט לנשים כאלו וזה נושא רגיש>
כן, את התפיסה שלנו קיבלנו בינקות. יכולת לשנות? טיפה, גם היא חמקמקה.
רוגובסקי החמוד!