"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
חוסר אונים
בניסוי מפורסם הראה פעם מרטין זליגמן שכלבים שלא יכלו לשלוט על גורלם בעת ניסוי בשוקים חשמליים הפסיקו לנסות אפילו: גם כאשר הייתה להם אפשרות לברוח משוק חשמלי הם כבר לא ניסו. כמו כן, הם נשארו מדוכאים לאורך זמן. זאת בניגוד לקבוצת ביקורת בה הכלבים כן שלטו על מכות החשמל שקיבלו. אלו התאוששו מהר וכשהייתה להם אפשרות לברוח מיד ניצלו את האפשרות. לתופעה זו קרא זליגמן "חוסר אונים נרכש". בשבועיים האחרונים נראה היה שמצבה של החתולה שלי ממש משתפר. ואולם, שלשום שוב חל דרדור. כבר התרגלתי להאכיל אותה דרך הצינור והייתי מוכנה להמשיך ככה זמן רב אבל חוסר האונים למול דרדורים במצבה וחוסר היכולת לדעת מה לעשות (ולא תמיד נותנים לי תשובות הולמות מבית החולים הוטרינרי) שוברים אותי. חברתי הדס ז"ל היתה צוחקת עליי שאני תמיד מנסה למצוא פתרון לבעיות שאני נתקלת בהן. "לא לכל דבר יש פתרון" היא היתה אומרת. למרות שתיאורטית אני מסכימה איתה אני לא מסוגלת לחיות עם תחושת חוסר האונים הזו. כמו הכלבים אני נכנסת לדיכאון. אבל כדי שהדברים לא יהיו פשוטים כל כך (ולצערי אצלי הם אף פעם לא פשוטים) יש בחוסר אונים מבחינתי גם משהו מנחם. אני מעדיפה לרוב לא לקחת אחריות ולתת לאחרים לשלוט על גורלי. כך, למשל, כשאני מעבירה את החתולה לטיפול הרופאים משהו בי נרגע. כמו הדיכאון שלי, כך גם האופטימיות שלי (ותאמינו או לא, למרות הנטיות המורבידיות שלי, יש בי גם אופטימיות) קשורה בתחושת חוסר האונים. הויתור על השליטה קשור אצלי בתחושה שבסופו של דבר הכול יבוא על מקומו בשלום מעצמו. |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה אילנה. ברור שלא הכל בשליטתנו השאלה היא לפעמים האם בכלל משהו בשליטתנו.
אני לא מתלבטת אני לרגעים מיואשת. בכל אופן עכשיו היא במצב יחסית טוב אז אני אופטימית.
קשה לדעת מה לעשות, אפשר לעשות הכי טוב שיכולים ולקוות לטוב.
אתך בהתלבטות, ביחס, באהבה שאת מפגינה אליה, זה בסופו של דבר חשוב לא פחות.
מאיפה הסקת את זה? דווקא דיברתי על התחושה שאין לי שליטה על דברים אפילו לא ברמה של "מה עושים עכשיו?" ובדיוק חוסר השליטה הזה לפעמים מעודד אותי (כי אני מרגישה פחות אחראית ולכן פחות אשמה) ולפעמים מיאש אותי (כי אני מרגישה שמה שלא אעשה משהו יתפקשש) ולכן אני נאלמת דום ולא יודעת מה לעשות (ושוב, אני מדברת לא על הדברים הגדולים אלא על השאלה "מה עושים עכשיו?". לדוגמה: מאכילים או לא מאכילים את החתולה?).
אני מתכוונת יותר לחוסר האונים שתיארת בסוף ולא לחוסר האונים של ילדים ובעלי חיים. מה שהפליא אותי הוא שלפעמים חוסר האונים הזה מרגיע (כמו שתיארת כשהתאשפזת לתקופה ארוכה) ולפעמים הוא מיאש מלחיץ ומדכא. נראה לי שההבדל הוא במידת האחריות שאתה מאמין שיש לך על המצב. הכי גרוע זה כשמרגישים שיש אחריות אבל לא יודעים מה לעשות שיהיה נכון. לדוגמה, לא ידעתי אם עדיף להסיע את החתולה לבית החולים או לא (הנסיעות האלו קשים לה) ומהבית חולים עצמו בלבלו אותי, פעם אמרו לי לבא ופעם אמרו לי לא לבא.
האמת שקראתי אתמול בערב די מאוחר
והייתי הרוסה ..כדי לטפל בבעית חוסר האונים.
ובכלל תיאור חוסר האונים של בעלי חיים ילדים ונכים וזקנים
עושה לי תמיד קשה יותר.
לגבי השחרור? כן כשהתאשפזתי לתקופה ארוכה,שחררתי
ואפשרתי לרופאים לעשות את עבודתם,ולא שאלתי כמעט כלום.
למרות שבמחלקות מהסוג שהייתי,הם מספרים כל דבר ומסבירים.
אבל אני מכירה את תחושת חוסר האונים מהסוג הזה.
מצד שני עברתי הרדמה לפני שבועיים ולא שיתפתי פעולה
חקרתי את המרדים עד הדקה ה-90 חברתי כבר פרצה בצחוק
וסיפרה לי[אחר כך] ששאלתי את המרדים:אתה בכלל רופא? והרי
קבלתי כבר כדורים אל תרדים אותי אני ארדם לבד?פחחחחחחחחח
זה רצון להיות בשליטה ולא להסכים להיות חסר אונים.
אויש, כנראה שוב הגזמתי - יש לי נטייה לפעמים להגיש על צלחת אחת את כל הדברים הכבדים. תודה על האצבעות, אולי זה יעזור.
את הכוח היקומי אני לא מרגישה למרות שבאמת לא ברור איך אפשר להטיל את יהבי על כך שדברים יסתדרו מעצמם, אבל משום מה יש בי את ההרגשה הזו גם בלי להאמין בשום כוח. אפילו לגבי סתם קלקול במכשיר תמיד יש לי הרגשה שאם אניח לו אז הוא יתקן את עצמו (מה שכמובן לא קורה לרוב).
תודה רחלי.
לא, לא חסר תקוה. יש תקוה ואז יש נפילה ואז עוד פעם תקוה ונראה מה יהיה בסוף.
תודה.
כן, התחושה היא בדיוק שאם אתכופף הכל יעבור מעליי - ניסחת את זה יפה.
תודה ממני ומלימור שמתחבאת כל היום בכלוב.
מה קרה לפיצה, במה היא היתה חולה? מתי זה היה? שם חמוד - פיצה. תודה.
לא יודעת, ענת... הצירוף של שוקים חשמליים, דיכאון, וחתולה שצריך להאכיל בצינור - נראה לי יותר מדי על צלחת אחת.
לפעמים באמת יש בעיות שאין להן פתרון, זה מתסכל לאללה. בטח כשמדובר מישהי שאת כל כך אוהבת.
אני מחזיקה לכן אצבעות, תחזיקי מעמד!
הויתור על השליטה קשור אצלי בתחושה שבסופו של דבר הכול יבוא על מקומו בשלום מעצמו.
זה כל כך נכון.
גם אני מאמינה כשאני מוותרת על השליטה
דברים מסתדרים.
במחשבה שלי זה לא קורה מעצמו
אלא אולי ישנו כח יקומי כזה שעוזר לדברים לקרות.
אוהבת את צורת כתיבתך.
עצוב אך לא חסר תקווה
מחזיק לכן אצבעות שהכל יעבור והיא תבריא!
חוסר אונים זו הרגשה כבדה.
מצטערת לקרא שלימור מרגישה ככה,
לגבי חוסר אונים נרכש וכו', חוסר אונים הוא איזו השלמה עם גורל, לפעמים תוך תקווה שאם נתכופף זה יעבור, ולפעמים איזה מקלט לברוח אליך כשנורא קשה, תקופת ביניים לא פשוטה של חוסר בתשובות מוחלטות.
כמוך, אני חושבת שלכל דבר יש פיתרון, וכשאני חסרת אונים אחר כך אני מתעשתת ומנסה למצא אותו, וכמוך אני מקווה למצא פתרון לכל דבר עד שאני עומדת במפח נפש כשאני מגלה שכנראה לא לכל דבר יש פיתרון,
מאז שהתחיל העניין הבריאותי עם הקטנה את עושה הכל למענה, אני יודעת שהרגעים האלו של חוסר האונים מתסכלים להחריד, מכעיסים ועצובים, לא נותר לי אלא לחבק אתכן חזק, ולקוות שיהיה בסדר.
מבינה לליבך
אף אני כזאת
ועברתי את חוסר האונים הכואב הזה עם פיצה חתולתי
היחידה שגדלה 14 שנה בתוך הבית כילדה
והיתה האהובה ביותר-ז''ל .
בכל ליבי מקווה שלימור תחזור לאיתנה במהרה
היי חזקה יקירה!