0

חוסר אונים

18 תגובות   יום שבת, 5/12/09, 15:27

בניסוי מפורסם הראה פעם מרטין זליגמן שכלבים שלא יכלו לשלוט על גורלם בעת ניסוי בשוקים חשמליים הפסיקו לנסות אפילו: גם כאשר הייתה להם אפשרות לברוח משוק חשמלי הם כבר לא ניסו. כמו כן, הם נשארו מדוכאים לאורך זמן. זאת בניגוד לקבוצת ביקורת בה הכלבים כן שלטו על מכות החשמל שקיבלו. אלו התאוששו מהר וכשהייתה להם אפשרות לברוח מיד ניצלו את האפשרות. לתופעה זו קרא זליגמן "חוסר אונים נרכש".

בשבועיים האחרונים נראה היה שמצבה של החתולה שלי ממש משתפר. ואולם, שלשום שוב חל דרדור. כבר התרגלתי להאכיל אותה דרך הצינור והייתי מוכנה להמשיך ככה זמן רב אבל חוסר האונים למול דרדורים במצבה וחוסר היכולת לדעת מה לעשות (ולא תמיד נותנים לי תשובות הולמות מבית החולים הוטרינרי) שוברים אותי. חברתי הדס ז"ל היתה צוחקת עליי שאני תמיד מנסה למצוא פתרון לבעיות שאני נתקלת בהן. "לא לכל דבר יש פתרון" היא היתה אומרת. למרות שתיאורטית אני מסכימה איתה אני לא מסוגלת לחיות עם תחושת חוסר האונים הזו. כמו הכלבים אני נכנסת לדיכאון.

אבל כדי שהדברים לא יהיו פשוטים כל כך (ולצערי אצלי הם אף פעם לא פשוטים) יש בחוסר אונים מבחינתי גם משהו מנחם. אני מעדיפה לרוב לא לקחת אחריות ולתת לאחרים לשלוט על גורלי. כך, למשל, כשאני מעבירה את החתולה לטיפול הרופאים משהו בי נרגע. כמו הדיכאון שלי, כך גם האופטימיות שלי (ותאמינו או לא, למרות הנטיות המורבידיות שלי, יש בי גם אופטימיות) קשורה בתחושת חוסר האונים. הויתור על השליטה קשור אצלי בתחושה שבסופו של דבר הכול יבוא על מקומו בשלום מעצמו.
דרג את התוכן: