פרולוג.

 רחובות קרים ורוחות עתירי חנקן איחו סדקים חדשים בנפשי. למצעדי היה פוזה של קוזק פואטי-נחוש וחלוש.מולי הופיעה כת של נשים באופוריה מבושמת.הורדתי  מבט לקרקע אך האוזניים קלטו את הקולות -"כמה קורנפלור את שמה בכוס"?הצרודה שאלה, והסופרן ענתה "כמו במלאבי,את זוכרת?".זנבות של צחוק ליוו אותי עד הערבה הבוכייה ליד קן הצופים בעמק המצלבה. חמתי בערה על הקדש שחולל .איזה קודש יש? רק חול וחול.טפטפתי זיעה משנאת חינם לאנשים שמחים ול"בוקר טוב" מובטח  הנאמר באגביות  בכל בקר.  צעדתי הלאה כיען שראשה טמון בחול ורגליה הולכות על מסילה של חדר כושר. ליד בית ראש הממשלה נגלו שני אברכים(לייט) לבושים בגדי שבת,-האחד ממהר והשני מדדה - "למה אתה רץ?"שאל הצולע  והבהול ענה "אולי עוד נספיק לאוכל" .לאכול? חשבתי ,בשש בבקר?מי יכול עליהם.יותר זרוקים מד"ר טימותי לירי .ממול -עמדה סוכת גלעד שליט סגורה ועטופה כתכריך. מפני הגשם. גלעד לגלעד.

 (סוף הפתיחה.)

הוא ניעור בבקר והרים את שולי השמיכה בעדינות.משב רוח קל קיפל את עפעפה ולובן גלגל עינה היה כקו דק של ירח במולדו.זה עצבן אותו.הוא רצה להפטר ממנה כפי שלומד בצבא-פיצוץ הגשר וכל הפלדה והסלעים והאנשים - הופכים לאפונים מעוכים. מוצאו מהרי אפגניסטן דחף אותו אל עין הסערה,אל פסגות ההרים -מביט הישר בכחול מעל השקוף  ורגליו נסחפות אל מפולת שלגים שאחריתה- אולי אסון.לעומתו-היא נולדה ביערות הכרמל ואהבה את השקט אחרי הסערה.התנועה לעומת המנוחה, טענה ,מעכירה את הראייה ומחביאה שפנים  אופטים של נוכלים.היא צפתה את עתיד הפרטים הקטנים והגדולים.מי יגבה ומי ישפל.לא לתועלתה השתמשה בכישרונה-אלא לתורה לשמה.באחוריו דחפה רקטה של סקרנות ולכן נקשרה אליו.היא בקשה לרכוב על רקטות לבנות כל חייה.לעבור את קצה המרחב התיאורטי בלי לזוז.הם היו בדרך לאותו יעד-באמצעים שונים.על בחירת בין  כוח האופל  לכח ערפיליות קדומות ,  ייפול או יחיה,ידעה ,אך לצערה לא ראתה את תוך דעתו- כי בעצמו, עדיין לא החליט. היא בחנה את המוח פיסה אחרי פיסה והגילויים הושמו במחברת ילדים מתחת לכר.אם נשאלה הסבירה ברצון ובחן - למרות שישבה על קצה התפתחות המינים, ולאיש לא היו תאים מתאימים כדי לעבד את השפה שהמציאה - לעידן שמעבר לידוע.בכל זאת הייתה גם אנושית, בייחוד בגופה.היא נשקה ונושקה כאחד האדם ונהנתה.בבקר הוא רצה לפלוט אותה מתוך המיטה כי בתוכו כבר לא הייתה אלא כאפון מעוכל במעי הגס.היא נעורה מהשינה וראתה את מבטו.דמעות זלגו מעיניה ביודעה כי החליט החלטה גרועה- לו  ולה.הוא ימשיך לפוצץ .להגיע אל היעד באמצעות המוות.המוות משך אותו יותר מהחיים. היא תשב,מאהבה, על זנב הפצצה ותלך איתו לעולמו.