זוכר את הימים, שהייתי שם בשבילך,

כאשר היית זקוק לתמיכה, חיבוק ואהדה?

אמרת לי: "אל תשאלי, אל תאמרי דבר, אני באתי לקבל ממך...

חיבוק מהלב, כתף להניח ראש ואהדה אין סוף."

כי לא היה לך את הכוח להסביר, לספר ולחזור שנית על הכל.

ואני... הבנתי,

ואני... לא דיברתי.

רק הייתי שם עבורך,

עם הרוגע שלי, הנועם והשלוה.

ועכשיו...

אילו ידעת כמה אני זקוקה,

לחיבוק תמיכה ואהדה.

להניח קצת את ראשי על כתפך,

(על כתף שמאל, כי כתף ימין פעמים רבות כואבת לך)

ושלא תשאל... למה? ומה קרה?

ומדוע אני כל כך זקוקה?

כך... בלי מילים...

רק שיהיה לי קצת את החיבוק שלך,

בשקט, מבלי להוציא מילה.

הרי אמרנו שיש ביננו ברית עולמים,

של חברות אמיתית לנצח נצחים.