מה עושה נער הגדל במשפחה שלהוריו השקפות שונות בעניני דת ומין וחוווה תשוקה בלטפו וברוכבו ערום על סוס לבן התגלמות האלהים עבורו והרואה אותו נכשל ביחסים עם נערה.או אולי בגידה באהבת האל-הסוס.

הוא מנקר עיניהם של שישה סוסים שראו אותו.זה הנושא של המחזה אקווס מאת פיטר שאפר המועלה כעת בבית צבי.

הנער מובא אל פסיכולוג שגם לו בעיות בקשר לפוריות שלו ויחסיו עם אישתו .הוא מנסה להבין את מניעיו של הנער למעשהו.

המחזה נכתב לפני כ 35 שנה זכה להצלחה גדולה הפך גם לסרט וכעת מוצג מחדש בלונדון בכיכובו של "הארי פוטר"דניאל רדקליף.

בבית צבי נבנתה תפאורה מינימליסטית ע"י במבי כשבתמונת הסיום בשילוב הבמאי-ארתור קוגן והתאורן-יעקב סליב אנו זוכים לסצינה מרשימה הנכרתת

בזיכרון והמתארת  ראשי שישה סוסים עם קרני אור אדום היוצאים מעיניהם ברגע הניקור.

תשע הן הנפשות הפועלות. את עירד רובינשטיין ראיתי בהרבה הפקות בבית צבי ולדעתי הפקיד של הפסיכולוג מרטין  הנו תפקידו הטוב ביותר עד כה.

הוא אמין,איכפתי, דואג לנער,מנסה להבין את מה שקרה ומדוע קרה  נמצא במאבק פנימי עם עצמו ורוב הזמן על הבמה עד שמצליח לבסוף לשמש לנער כתחליף הן לאבא והן לסוס.יש הקבלה בין מצוקת הנער ומצוקתו האישית שלו

ומרגישים היטב את המאבק הפנימי המתחולל בקירבו.

את תקפיד אקווס מגלמים לסרוגין אביהוד תדהר וגיא רוזן. למרות הדמיון החיצוני ביניהם-שניהם רזים עם פני נער, אחד בהיר ושני שחרחר הם מגלמים את הנער הבעיתי בשני אופנים שונים.

התפקיד קשה ,דורש גם עירום מלא פרונטלי ושניהם מתגברים על כך ללא כל קושי.משחקם אם כי שונה באופיו טוב מאוד.

עמיהוד בוטח בעצמו.התנהגותו מינורית יותר דבר המשפיע על כל ההצגה.התנהגותו  בוגרת יותר.יודע מה עשה ועושה.

הוא במצוקה ורואים ומרגישים אותה בהתנהגותו.זה איכפת לו הוא רציני יותר.יש בו איזה אי שקט פנימי מופגן.

לעומתו גיא מפגין יותר את חוסר האיכפתיות,נערי,לא מרגיש אשם על מה שעשה.לא מפגין שיש משהו פסול במעשהו.הוא נערי ,שובב, קונדסאי.לא איכפת לו כל המצב ויש בו איזה תמימות ילותית.הוא נבוך.

נהנתי לראות את הפרוש השונה ,לדעתי שנתן כל אחד אם כי כמובן הזדהתי יותר עם אחד מהם אך הזדהות זו הנה סוביאקטיבית ביותר ופרוש כזה מנוגד לרוח המחזה.

שני ההורים-פרנק-אלון אורבך והאמא-דורה-סיון גבאי  גלמו היטב את השוני בהשקפותיהם ושניהם הראו את אהבתם לבן בצורות שונות.

אריאל סמולר-הארי בעל האורווה שיחק ברגש ואמינות.

ברצוני לציין את גיא אלון -הסוס ששיחק בחן ורגישות הן את הסוס והן את הפרש.כמו כן נהנתי ממשחקה הטבעי והרגשני של ג'יל-מיכל כרמי

במחזה מועלים נושאים רבים שאין בהם התפתחות אלא רק נגיעה קלה כגון אמונה,יחסי ההורים,סיפוק מיני וכו'

לראות או לא לראות:בימוי מצויין,מחזה מרגש ומרתק,משחק טוב מאוד

בהחלט כדאי.

נכתב על ידי elybikoret , 6/9/2007 10:33