הערה מקדימה: לכל ציבור המורים, אל נא תפגעו מהכתוב, ראו בזה מעט צחוק עצמי ממישהי שעסקה לא מעט בחינוך פורמלי ופחות.

שטויות במיץ כל הסמנטיקה הזו.

כשיש אהבה, למי איכפת ש....

מה לעשות,  "קרציה" זה שם החיבה העיקרי שבני ואני מכנים זה את זו.

איך שהוא לאחרונה התחלתי להבין שמהצד זה מקבל מראה פנים לא כל כך משהו.

אני רואה את המבטים הללו של: "איך היא נותנת לו לדבר אליה ככה?".

או לחילופין: "איך היא מעיזה לומר לו כך, מיד מתקשרים לשירותי הרווחה, גם כן אם ורעיה בישראל".

אז כרגע, בעודי כותבת לכם, אני גם מתכתבת בסקייפ עם הבן שלי, הוא פשוט בחדר אחר .

החלטתי להעלות בפניו את הסוגיה אודות הקרצייתיות הנפלאה שלנו.

כתבתי לו: "מאמי, מה דעתך שנפסיק לכנות אחד את השניה בכינוי גנאי, אה קרציה? מה אתה אומר?".

הוא: "למה, אבל זה מצחיק, מה הסיפור שלך אקסטרקרציה?".

 אני: "אומר לך מתוקי, אנחנו מוקפים בהמון שומרי חוק ובכלל זוכר את ההיא שעלינו איתה לפני שבוע במעלית? זו בגיל של סבתא? נראה לי שהיא מורה לפי ה"ריש" והדיבור הלא קלוקל ונראה לי שהיא היתה כל כך מזועזעת מ"הקרציה" שלנו שהיא היתה על סף התקף לבבי, היא היתה נורא חיוורת אחרי השיחה שלנו, זוכר?".

הוא: "בעיני זה מצחיק"

אני: "אז מה עושים?"

הוא: "נראה לי שממשיכים טפילת מעיים שלי".

אני: "הולך. טוב בוא לאכול ארוחת ערב, קרציה צימחונית מתוקה שלי, הסלט מוכן".

הוא: "בא".

לסיכום: לא מדבירים את השפה! נ ק ו ד ה!!!

נ.ב.: איך שהוא מזג הרוח כזה:

אני עזבתי אותה קצת לפני חצות

עמדנו שנינו בחוץ על המדרגות

אמרה לי: "תיכנס לכוס קפה".

אמרתי "מצטער אני לא שותה"

וכמעט שכבר הצלחתי ופיקששתי...

עברו יומיים שלושה התקשרה אלי

אמרה: "אני פנויה אולי תבוא אלי

יש לי חוליו אגלסיס על תקליט"

אמרתי: אנ'לא יודע ספרדית"

וכמעט שכבר הצלחתי ופיקששתי.

מתוק, אוף מתה על אהבלים כאלו חכמים, הם עושים לי טוב על הנשמה.

מואהההה עסיסית לסנדרסון.