שפת האכילה
בבלוג ננסה לבחון את השאלה האם השמנה זו מגפה אמיתית או יצירה מלאכותית של גורמים כלכליים מלאי אינטרסים? האם הרזיה היא תולדה של כוח רצון ומתוך זה האם ההשמנה היא תולדה של בחירה, או שעבור מרביתנו היא פשוט תולדה של גנטיקה המועצמת על ידי גורמים סביבתיים? הייתכן שבעצם הכרזת המלחמה על ההשמנה אנחנו דווקא מעצימים אותה? למה יתכן שהאובססיה שלנו עם המשקל דווקא פוגעת בבריאות שלנו?
ננסה לבחון את תהליכי המדיקליזיה המכוונים את המידע המוגש לנו, את המיסטיפיקציה שיצרה הדיאטה סביב האכילה והמזון שאנחנו אוכלים אבל בעיקר לתת לכם עיניים ביקורתיות וראייה מערכתית חברתית קצת אחרת.
אני מזמינה אתכם להקשות, לערער ולהציג זוויות הסתכלות נוספות. לעיתים יעוררו דבריי תרעומת, הרמת גבה, לעיתים ישמעו קצת איזוטרים, אבל הרי בשביל זה אני כותבת. כדי להשמיע, כדי לשמוע וכדי לשנות. ולו במעט.
פוסטים אחרונים
- מי מפקח על הגוף שלנו הנשים? מאת בילי מוסקונה לרמן 17/1/11
- על המשקל - בתווך שבין דיבור למחשבה 12/12/10
- בריאות בכל משקל וצורת גוף - עכשיו זה רשמי 6/10/10
- ילדים שמנים? יש לכם קייטנה 1/7/10
- חוק הפוטושופ - מהפכה או הפיכה? 19/6/10
- דיאטה - סתם עוד יום של חול 12/6/10
ארכיון
שחורה ושמנה... רחמנא ליצלן
| הלוס אנגלס טיימס פרסם מאמר בשם הפרובוקטיבי: Tough love for fat people: Tax their food to pay for healthcare האפליה נגד אנשים באשר למשקלם, צבעם או השתייכותם המינית לא רק שאינה נעלמת אלא הולכת ומתעצמת. ארצות הברית של שנת 2009, גם לאחר בחירת אובמה, מתקשה לוותר על הפוריטניות, הגזענות והשמרנות שהיו מנת חלקה במשך שנים. היא מתקשה לא לבדל או להפלות ולעטוף בסטיגמות, קבוצות אוכלוסין רבות. לכן לא ייפלא הדבר שכאשר נבחרה דר Regina Benjamin למשרה המכובדת Surgeon General , רעשה ארצות הברית. מסתבר, שדר' Regina Benjamin ראויה לתפקיד ולא רק בגלל הדרך הארוכה והקשה שעשתה עד שטיפסה למשרה מכובדת זו. לא אמנה את רשימת הישגיה, ייחודה ומוכנותה לתרום לחברה. רק ארים גבה על כך שחרף כל המחמאות הרבות והידיעה על איכויותיה, נותר משקלה רועץ לגבי יכולתה לשמש בתפקידה הרם. והעיתונים לא חסכו ממנה אפילו קילוגרם אחד של ביקורת. אדם במשרה כזו, כך נאמר, שאחראי לבריאות אמריקה ולבעיה העיקרית שלה עם מגפת ההשמנה - לא יכול להיות בעודף משקל. נשאלות אם כן השאלות: • האם יש מקצועות בהם המשקל צריך להוות מדד לאיושם? • האם יתכן שאנשים בעלי משרה ייצוגית יפסלו בשל משקל גופם? • האם למשקל גופם יש כדי לרמז על מקצועיותם, אופיים, אישיותם? האם אין מדיניות זו מעלה באוב זיכרונות באושים של מדיניות דומה כלפי קבוצות אוכלוסין אחרות שהופלו על רקע דת, גזע ומין? אפליית האדם השמן הפכה לעניין שבשגרה. העצוב הוא שדווקא אפליה זו נמצאה כמעצימה את השמנתו. מה שמעלה תהיות לגבי האתר החדש שפתח המרכז למניעת מחלות בארצות הברית, שמטרתו לעזור לבעלי עסקים להתמודד עם בעיית ההשמנה של עובדיהם ולשמור על משקל גוף תקין. התחשיבים הכלכליים והידע התזונתי באתר מצביעים על כך שהשמנה משפיעה על יעילות העובד והאפקטיביות שלו. (נעדר יותר מהעבודה, חולה יותר....) במילים פשוטות, אדם שמן פחות רווחי למעסיק. האם נפסיק לקבל לעבודה אנשים בעודף משקל? או שאולי ניצור מדרג שכר לפי דרגות BMI? |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פוסט חשוב!!!
מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים בבירור את השיוך שאנשים עושים בין שמנים במקומות עבודה לבין תכונות של עצלנו וטיפשות.
בחברה בה סקרים מראים כי ילדות מגיל 3 מתחילות להתייחס לשאלת המשקל שלהן והיופי ובנות 11 מדברות על ניתוח פלסטי, אני לא מתפלא.