"פלופ!", צנח אחד והרטיב לה את הברך. "פלופ,פלופ,פלופ", הצטרפו אליו במקהלה השני, השלישי והרביעי, חומים, רטובים, מכוערים: כתמים. סטריליה התבוננה בהם בבעתה. הם היו על ברכה החשופה, התגלגלו במורד רגלה, הותירו פסים מזוהמים על קרסולה. היא חשבה שהיא עומדת למות!
מנגד פלטה המלצרית המגושמת שטף התנצלויות מגומגמות, ועמלה לנקות את השולחן, ששלולית שוקו ענקית התנוססה במרכזו, מזילה לצדדים נחלים-נחלים של שוקו, שאיש כבר לא ישתה היום. "פרה שכמותך!", סיננה סטריליה מבין שיניה הקפוצות, וזינקה לשירותים לנקות מעצמה את כל הזוהמה האיומה הזאת , שמי יודע אם תרד בכלל באמצעים הפרימיטיביים של נייר טואלט וסבון נוזלי פשוט,ירקרק שנראה כמו לכלוך בעצמו.... בשביל מה לצאת בכלל לרחוב, אם רק זוהמה ומחלות מקיפים אותה כאן? מוטב היה לה להישאר בביתה הנקי והמצוחצח, כשעורה המקורצף היטב בכרית שפשוף יפנית מדיף ריחות עדנים, וששערה החפוף היטב בשמפו יוקרתי מבהיק מניקיון. כן, מוטב היה לה להישאר בבית נקייה ומוגנת מווירוסים ומחלות.
מי יודע מה יקרה לה כעת, חשבה בזוועה, מחשבת את הסיכויים שכתמי השוקו על גופה ייספגו בו לאיטם עוד לפני שתספיק לנקות אותם כדבעי. כתם אחד יכול לחדור חלילה לזרם הדם שלה ולעשות בו שמות. אם היא לא טועה, קראה לאחרונה מאמר בכתב עת רפואי שבכלל אסור לשתות שוקו, כי גרגריו עלולים לפתח סרטן בכבד...או במעי....או בקיבה, היא לא ממש זוכרת. איזה שד דחף אותה להזמין שוקו בכלל?
היא לחצה על הזמזם הפותח את הדלת לשירותים, והתקדמה לכיוון הכיור, כשנתקלה במשהו רך על הרצפה, ונפלה אפיים ארצה. סטריליה צווחה בקול חד, כשלצדה, על האריחים המזוהמים להחריד, ננעצו בה זוג עיניים. עיניים של גבר. הוא שכב על הרצפה אין אונים, וגופו הארוך שידר סבל עמוק. "עזרי לי!", לחש . "החלקתי על משהו רטוב ואני לא יכול לזוז. אני חושב ששברתי רגל....מרוב כאב לא יכולתי לצעוק לעזרה, איזה מזל שנכנסת...."
סטריליה בהתה בו משותקת מאימה. מה בדיוק הוא רוצה ממנה? לגעת בו? להסתכן במיליוני חיידקים, ובשמונה סוגים של וירוסים אפשריים? אין מצב! היא פשוט תקרא לעזרה מישהו מהקפה. היא ניסתה להתרומם מהרצפה אך החליקה שוב ושוב על מין נוזל חלקלק, ירקרק שנראה כמו קיא של שיכור. או כמו הסבון הזול שבעלי בתי הקפה הקמצנים שמים בסבוניות. "הצילו!", צווחה סטריליה בקול הכי חד שלה, השמור למקרים באמת מזעזעים של התקפת חייזרים מזוהמים על תושבי כדור הארץ. אך איש לא ענה מבעד לדלת הכבדה, האוטומטית, הנפתחת רק על ידי זמזם בקיר למעלה. סטריליה ניסתה שוב להתרומם, אך חזרה ונפלה לתוך אותו נוזל דביק, מחליא....
רטובה, דביקה, מזוהמת, בתוך שלולית מרופשת. הכי פשוט למות עכשיו! ממילא תמות עוד זמן קצר אם לשפוט לפי כמות הזוהמה שנספגה בה בדקות האחרונות. העיניים שלצדה לא הפסיקו להתבונן בה. עיניים ירוקות, מצולות של סבל אילם, מתחננות לעזרה. שפתיו החיוורות המשיכו למלמל מלמולים חסרי פשר, עד שראשו נשמט על כתפו, ודמם. אלוהים אדירים! האם הוא מת?
אצבעותיו השלוחות קדימה נגעו-לא נגעו בה. סטריליה הרגישה את חומן. משהו הפשיר בתוכה. כאילו מישהי אחרת החלה לפעול במקומה. אותה מישהי אימצה את שרירי גופה בכל כוחה, נעצה את ידיה הנקיות בשלולית הנוזל הדביק שעל הרצפה, הצליחה להתרומם, קרעה פיסות ארוכות של מגבות נייר שבהן ניגבה את הרצפה ואת גופו של הגבר ששכב ללא נוע. כל אותה העת דיברה אליו במילים מרגיעות –"אל תדאג, הכול יהיה בסדר, תיכף אוציא אותך מכאן, תיכף תגיע עזרה, תחזיק מעמד!". היה זה כאילו מישהי אחרת תפסה את מקומה. מישהי נעדרת פחד לחלוטין. מישהי שסטריליה מעולם לא הכירה.
חיים ישב בקפה "קופי בין" וחיכה. עיניו הירוקות סרקו את המדרכה ללא הרף. חודש וחצי חיכה לפגוש את אותה בחורה אמיצה, שפעולתה המהירה ותושייתה הצילו את האגן שלו ממצב הרבה יותר חמור ממה שגרמה לו ההחלקה על רצפת השירותים. הרופאים אמרו שהשבר באגן התאחה לחלוטין. זמן רב לקח לו לברר מי הייתה המושיעה שלו, וכעת הסכימה לפגוש אותו באותו מקום בדיוק לארוחת תודה.
סטריליה התקדמה לעברו בהיסוס. היה הבדל גדול בין הגבר הגבוה והמושך שחיכה לה בשולחן הפינתי, לבין הגוף חסר האונים שאותו ניגבה ביסודיות במגבות נייר עד שהגיע האמבולנס. היא הושיטה לו את ידה בביישנות. העיניים הירוקות התבוננו בה בהערצה. "את יודעת, לא הרבה בחורות היו מוכנות לגעת במישהו ששוכב בשלולית של סבון ירוק ומגעיל למראה....", חייך אליה.סטריליה חייכה אף היא. "שטויות!", אמרה בעליזות, משעינה את שתי ידיה על השולחן, בהתעלמות מוחלטת מהפירורים שעליו. "אף פעם לא הייתי טיפוס סטרילי במיוחד...."
* הסיפור בהשראת צילום של חברתנו אפרת מהקפה http://cafe.themarker.com/view.php?t=1352877
* כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c) |
תגובות (79)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה ,מתוקה, וברוכה הבאה לקפה! תיכף עוגה....מקסים!
אהבתי מאוד!
כיף ששמת לב להשקעה שלי בשמות הגיבורים!
מצטרפת ואוהבת
שבוע טוב יקירתי
למרות שאחרתי...
*
* פנינה
הכוכב הוא על המקומות שאת תמיד מובילה אליהם בסוף.
יפה, ואהבתי את הסימליות.
ושוב בחרת בשם מבריק לגיבורה שלך, גם מניקיון, וגם פשוט מבריק :-)
הערה בקשר לתצלום
הצילום שלמעלה צולם בחוף קמר בשנה שעברה
בטרם..
הפשרת השלגים יוצרת נהרות חדשים לפרקים
והבודדים כמוני
המשוגעים ליופים של השקט והמים
מצלמים איי מים
ומהלכים על פיסת השראה
שהיא מתת אל
ולא משנה היכן בעולמנו היפה
תודה
אפרת
אלומה תודה לך אשה אהובה
תמיד נוגעת בי
בסיפורייך.
אור אני שולחת לך
באהבה*
הבה נפנה כולנו מעכשיו מבטים לעבר כל שלולית של סבון ירוק שנראה....אי אפשר לדעת איזו אהבה מתחבאת בה...
ממוחי הקודח....
את על הפנים? אז הגיע הזמן להתהפך על הגב.....אפילו מזרון הופכים מדי פעם...
מי יתן ותראי את האור בחג אורים זה!
אכן הפלגת בהשקעה -לאור השקיעה....
מאיפה ??
נפלא.איזה יופי של סיפור.
כוכב באהבה.
העלת לי חיוך יקירה..למרות שאני על הפנים.
כמו כל סיפורייך..פשוט נהדר..
לחיי הסטריליות...♥*
אלומה יקירתי!!!!!!
הסיפור שלך מדהים ומתוודה
שאהבה קימת אצל כל אחד/ת מאנשים
אם יודעים נכון להפנות מבטים
לשמוע את הרגש הדוהר בפנים
ולתת לו אפשרות לרגש אחרים
גם בתוך שלולית של סבון ירוק
הוא ירגיש את הרגש שלו עמוק
הסיפור כל כך יפה ועם סוף טוב
קראתי בנשימה אחת מאתחלה עד הסוף
המשך שבוע נפלא לך חברה יקרה.
אין עלייך......
((:
קסם של סיפור
הפלגתי עם סיפורך... כוכב של הערכה.
במקור חשבתי על שלולית קיא ירקרק, אבל חסתי על קוראיי ....
מסקנה -אל תסתכלי בג'יפה, אלא במה שיש בה...
ידידי המשורר המופלא, כתבת כאן שיר ביד כה קלה!
חמוד לאללה .
מזל שנגמר טוב .
לונדון
רומן מקסים
*
הדמיון שלך..................
ראוי להערצה
יפה פתרונך להיפוכונדריה קלה
ועדיף על פסיכולוגיה עקלקלה
עדות שלא צריך להיות נמהר
בודד ומר, או "נוגה ומהורהר".
ואף-לא לדאוג ממחלת-מחר,
ואם לא טוב כעת עוד לא מאוחר.
האמינו יום-יבוא ויזרח השחר
יבוא מרפא לנפש, וגמר נדיב
חד-כבזק (וחלקלק), מקרה נדיר.
כתוב היטב. סוחף. מהיר.
ומעלה חיוך על לב יהיר.
*
אלומה,
בדמיוני אני מתארת את הדייט והמשך הסיפור של הגברת ההיסטרית והאדון שזכה לישועה מפתיעה. מסתבר כי הוא למעשה ד"ר חיים- פסיכיאטר ידוע, המתמחה בפוביות מיוחדות, תוך דגש על היפוכונדריה...
אין כמוך. מסוגלת להציא סיפור מצוחצח לעילא ולעילא משלולית סבון ירקרקה...( :
נהניתי.
דינה
היי אלומה,
את ממש יודעת לחבר זיווגים. סטרלית פגשה סטריל ושניהם התבססו בתוך הג'יפה ,
ספור יוצא דופן.
מעניין
אילנה
סיפור מקסים !
ארי
לא ידעתי שיש לי ז'אנר...אז באמת תודה!
לפחות התמכרות שלא משמינה כמו שוקולד..
כן, כדאי להפנים וליישם....
חחח כמה פעמים אצטרך להגיד לך שהגיבורות ההזויות בסיפורים שלי הן ממש לא אני!
אין עלייך
פשוט חיוך מהתחלה ועד הסוף.
הבאת את הז'אנר למקום מיוחד - אין עלייך.
*
נעמה
אני מתחילה להתמכר לסוף טוב.. ,
נורא ממש (:
"אף פעם לא הייתי טיפוס סטרילי במיוחד...." חחח ככה זה כשגבר מוצא חן בעיננו
כוכב
גאונית הכתיבה וההנאה
תודה לך על סיפורייך הקסומים
שבוע מבורך.
אחלה תגובה!
מתחזה? לא בסיפורים שלי. אצלי אין תחכום, אני פשוטה ...חחחחח דייט מהשירותים -אהבתי! אולי זו הייתה צריכה להיות הכותרת!
אחלה סיפור...
אחלה סיום.
*
צילום מרהיב, ואל תשאלי אותי כמו כולם איך קפץ משם דווקא הסיפור הזה. אין לי מושג...השראה זה מושג בלתי מפוענח. ובקשר לחורף שלך -יש לינק בסוף הסיפור שמוביל בדיוק לשם ולדקות ארוכות של עונג צרוף, שעליו תודה!
תודה לך, חברה אהובה לא פחות!
שמחה שצחקת ונהנית. לדעתי גם סטריליה נהנית מהיכרותה החדשה עם מישהי שצצה מתוכה לפתע....מקווה ששמת לב גם לשמו של הגיבור שזיווגתי לה - חיים....כדי להכניס בעולמה הסטרילי קצת חיים ...
איך אתה לא רואה את ים הסבון הנוזלי הירקרק שכמעט הטביע את זוג האוהבים בתמונה....?
כרגיל את מגזימה ברמות...הלכתי לצד להסמיק בשקט...
אין עליך בתגובות שנונות וקולעות!כפיצוי קבל חיבוקים ונישוקים ממני ללא גבולות....
אפרת*
מענין איך כל תצלום
נושא את יוצרו לכיוון אחר
מעריכה את השקעתך בסיפורים
תודה על השימוש בתצלום שצולם בקמר
קראתי לו
המהלכים על איי מים
מזמינה את הקוראים שלך לשטוף את עיניהם בחורף שלי
סיפור יפיפה...
תודה על השיתוף.
*
אלומה,
כמה טוב שהצלת את סטריליה מהסטריליות שלה,
שלולית סבון ירוק ודביק יאחחחחחח ( :
שבוע טוב
דבי
מקסים!
הראש שלך ..מפתיע כל פעם מחדש:)
תמונה יפה מאוד
שבוע טוב
הי אלומה,
חחחחחחחחחח
הצחקת אותי
סטריליה.............
איזה שם מדליק........................
ישר הדבקתי אותו על כמה ..........
וכן, גם על אחד ממין זכר..................
מלכת הניגודים את,
ומשם בסוף יוצאים הדברים הטובים
של החיים.............
תודה
אסתי
דרך הצבע
כשיש כימיה באוויר הכל כשיר
ואין חיידקים ואין איסורים לכל הסטריליים
-------שבוע טוב פוזית*
סטריליה בפעולה...
לתומי חשבתי שהשרוע על רצפת השירותים הוא מתחזה, אבל אלומה חשבה אחרת, וכך נוצר לו דייט מהשירותים. שבוע נעים שיהיה לך, ללא פלופ פלופ פלופ ורק מתוק כמו שוקו.
מקסים כתמיד
כוכב
התמונה מקסימה
טלי
*יופי של סיפור ותצלום.
שבוע טוב.
אלומה מקסימה שלי! *
---
אוף . . . כמה נהניתי!!!
השם הזה, סטריליה, הצחיק אותי על ההתחלה . . .
וכל המהפך שקרה לה . . .
הלוואי ובחיים היה כל כך פשוט לאנשים
לשנות הרגלים אובססיביים . . .
בלי תרפיה, פסיכולוגיה, עבודה עצמית . . .
ככה פתאום לפתע
כיף כזה כזה
לקרוא אותך כל שבת!
שלך.שרה
אם תקרא את תגובת אלומה ל"אני מיכל" תקבל את התשובה לשאלה . . .:)
אכן גם אני לא הייתי מנחשת את ההקשר!
מוח יצירתי לאלומה שלנו!!!
ריפוי בהלם
זו השיטה
והסוף הטוב
הגיע כצפוי!
שלא לדבר על תמונה מקסימה ביותר
של חברה אהובה
לא מבין איך קיבלת השראה לסיפור "הסטרילי" דוקא מהתמונה הזו היפה.....
אך טוב שהגברת נרפאה "ממחלתה "
סוף טוב הכל טוב
אלא מה?
איזה יופי...
הסיפור שלך כסיפורייך הקוסמים מכתירים אותך ללא ספק לא רק לקוסמת המילים אלא כמלכת המילים.
ה- HAPPY END כל כך משמח. זה כייף להתחיל ככה את השבוע.
מלכה שלי,
אוהבת אותך.
פלופ...פלופ...פלופ...
רפאלה*
התחיל באיכס וניגמר ב KISS
יפה .....
ממש רומן סטירילי... בלי חיבוקים ונישוקים...
כנראה שגם בתוך המכונסים בעצמם בתירוץ של נקיון חולני, גם בתוכם מסתתרים "בני אדם".
תענוג לקרוא, כרגיל.
שבוע טוב,
רמי
תודה שהירקרק הזה הוא לא סבון נוזלי....
מהפח אל ה...מהפך!
ואל תחשוב שזה יוצא לי בקלות. כל סיפור כזה לוקח לי שעתיים כתיבה ועוד שעה משלוח לינקים...
מה שעלה לי בראש זה ההקפדה לפסוע על רצועת אדמה יבשה וצרה, מוגנת ממי החיים מסביב....
אלומה דארלינג:))
אין גבול ליצירתיות שלך
אז הפעם יש לנו Happy End ירוק
אז גם לך מגיע ירקרק אחד נוצץ
*
שבוע טופ
}{שטוטית
והסופים הטובים שלך... תענוגיים ומתוקים. אצלך תמיד יש תקווה.
אלומה אלומה את כמו נס חנוכה
כל שבת מגיע הסיפור הקבוע
מתי תוציאי ספר סיפורים
הוא יהיה רב מכר בצומת גלילות
ברכות, ישועות והרבה נסים!!!
:-)
(בלי להבין את הקשר לצילום)..................
כוכב של סיפור.
וכבר גם שבוע טוב ומבורך
וברכות לקראת חג החנוכה.