כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Itay Braun Around the World

    אוהב לצלם, מתעניין בהבדלי תרבויות והיסטוריה, כותב על החיים ועל מה שקרה.
    לאחרונה התחלתי להעלות גם סיפורים קצרים.
    במקום לספר על עצמי, אתן ל"ארבעת המופלאים" לשתף אתכם בחיים שלהם....

    אורפיאוס ואני בקפה "ארומה"

    5 תגובות   יום שבת, 5/12/09, 21:58

     

    ביום חתונתה יצאה אורידיקי היפה לשוח בשדה. אורפיאוס, בעלה לעתיד, היה הנגן הכי טוב שהלך על פני האדמה. בנגינתו הצליח לעצור את הרוחות ולהסיט נהרות ממסלולם. בזמן שטיילה בשדה, הכיש אותה נחש והיא מתה. אורפיאוס החליט לעשות את מה שאף בן אנוש לא עשה לפניו - לרדת אל השאול ולהחזיר את אורידקי בחזרה אל ארצות החיים. הַדֶס, אל השאול, העניק לו ברוב חסדו את אורידיקי אהובתו בתנאי שאורפיאוס יילך כל הזמן לפניה, ולא יסב ראשו לאחור אליה, עד צאתם מן השאול.

    אולם אורפיאוס הסתכל אחורה.

    הוא לא ירד יותר אל השאול וכתב שירים ומוזיקה ששרפו את השדות, ייבשו את הנחלים וגרמו לנשים להפיל את ילדיהן. נרצח כעבור זמן קצר בגלל שירתו.

    רגע הפנה את עיניו בחיבה - אוורידיקה.

    שווא הוא פושט את זרועותיו לתפשה, לחבקה ולתמוך בה -

    רק את חלל האוויר הוא תופש, האומלל, את התוהו."

    (מטמורפוזות, ספר עשירי, 54-59, תרגום: שלמה דיקמן)

     

     

     

    "למה הוא הסתובב אחורה?" שאלתי אותה, שאלתי את עצמי.

    "אורפיאוס המניאק פתאום הבין שהוא עומד להתחתן," אמרה שורפת החזיות. "הוא פשוט רצה ליהנות מעוד כמה שנים של זיונים חסרי משמעות. היא הפריעה לו," ואספה את חפציה.

    אורפיאוס לא רצה להיות פראייר," אמרה קצינת הקישור, "הוא פתאום קלט שהאשה אותה יקבל היא לא הבחורה שהגיעה אל השְאוֹל. הוא פחד שלקחו לה שם את הנשמה ומה שיקבל זה רק עטיפה של אורידיקי. בלי כלום בפנים, בלי נשמה," וארזה את הרשימות שלה. "אתה מוסר משהו, וכשאתה מבקש אותו בחזרה, נותנים לך משהו אחרי לגמרי. זה למה אני בודקת פעמיים בדיוטי פרי, כשאני חוזרת לארץ. תמיד דופקים אותי שמה."

    "האלים לא רצו שיצליח, האלים שלחו בליבו את הספק," אמרה נציגת השירות, "אחרת היו נאספים אלפי בני אדם למרגלות האולימפוס, דורשים לקבל את אהוביהם בחזרה מארצות המתים. זו הבעיה במדינה שלנו, את עושה טובה למישהו אחד, הוא רץ לספר לכולם ולמחרת את קורסת תחת מבול טלפונים." וסיימה את הקפה, ממהרת למשמרת הבאה.

    "אורפיאוס נכנע לרגשות ולדחפים שלו," אמרה החוזרת בתשובה, מושכת למטה את שרוול חולצתה, כך שיכסה היטב את הקעקוע. "הוא היה חלש. הוא פשוט לא הצליח לחכות עוד רגע אחד. יש המאבד עולמו בשעה אחת ויש המאבד עולמו ברגע אחד." והלכה לה.

    "איזו מן שאלה מוזרה אתה שואל אותי," תמהה סמנכלית הכספים. "אתה יודע שזה לא סיפור אמיתי, נכון? סתם אגדה. לא מבינה מה הטעם בדיון," וחזרה לקרוא את המוסף הכלכלי.

    "אורפיאוס פחד להצליח במה שהוא עושה, פחד להגשים את החלום שלו," הסבירה הכדורסלנית. "הפחד מהצלחה יכול לשתק בדיוק כמו הפחד מכישלון. לפעמים, הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך זה שהחלומות שלך יתגשמו." ומיהרה לאימון.

    "אורפיאוס המסכן לא עמד בתנאי החוזה," הסבירה עורכת הדין. "בחוזה עם הַאדֶס, להלן "אֵל השאול" נאמר במפורש שאורידיקי, להלן "המנוחה", צריכה לצאת החוצה, אל ארצות החיים, כדי שהחוזה יתקיים. אורפיאוס, ברגע שהיה תחת אור השמש, הסתובב אחורה. אולם "המנוחה" עדיין לא הספיקה לצאת. אני בטוחה ש"אֵל השאול" צפה שזה בדיוק מה שיקרה ולכן החוזה לא נערך בתום לב. אני באמת חושבת שיש לנו בסיס לתביעה. תגיד לאורפיאוס שידבר איתי." ומיהרה לדיון דחוף בדלתיים סגורות.

    "אני באמת לא יודעת," אמרה מנתחת המוח. "אני מנתחת את המוחבמובן המילולי בלבד."

    "אני באמת לא יודעת," חזרה אחריה מנתחת המערכות. "ממש לא התחום שלי."

    הזמנתי עוד קפה

     

    "לא נעים לי להתערב בשיחה," התנצלה המלצרית. "אבל אני חושבת שהוא היה חייב להסתובב ולהסתכל אחורה. הוא היה חייב להרוג אותה."

    הסתכלתי עליה במבט מוזר.

    "אתה מבין...אורידיקי המתה הייתה המוזה שלו. כשהוא היה עצוב ומדוכא, רק אז הצליח ליצור את האמנות הכי טהורה, שנוגעת בכולם. הוא כתב ויצר מן הפצע שלו...כמו שאומרים: מילים שיוצאות מן הלב, נכנסות אל הלב. אסור היה לה לחזור לארצות החיים."

    "מה שאת אומרת מטורף לגמרי."

    המלצרית לא נעלבה. "הכתיבה, השירה, הנגינה היא הנצח, האהבה לא. ועבור מי שיוצר אמנות, אין כאב גדול מן הכאב שבאבדן המוזה שלך. פשוט אין. ואם אתה לא מבין זאת, סימן שאינך סופר, משורר, צייר או מלחין אמיתי."

     

     

    אורפיאוס

    מילים: אהוד מנור

    לחן: משה בן מוש

     

    חצי עולם רעב,
    חצי עוצם עיניו.
    והכדור סובב,
    חורק על אופניו.

    הים הזה כואב,
    חופיו נאנחים.
    אוהב הפך אוייב
    במלחמות אחים.

    נגן נגן אורפיאוס,
    רכך את קשי ליבם.
    נגן נגן אורפיאוס,
    שכך את כעסם.

    נגן נגן אורפיאוס
    הרעד את נשמתם,
    נגן נגן אורפיאוס
    הער את ילדותה.

    נגן נגן אורפיאוס,
    עד שיבכו כלם.
    נגן נגן אורפיאוס,
    רפא את העולם.

    ציפור חדלה לשיר,
    כנפיה בוערות.
    עשן מעל העיר,
    מעל היערות.

    הילדים קוראים
    ולא שומעים תשובה,
    ואנשים גוועים
    מחוסר אהבה.

    נגן נגן אורפיאוס...

    נגן נגן אורפיאוס
    כשף את השטן.
    נגן נגן אורפיאוס
    לכלה ולחתן,
    לילד קטן.

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/10 16:48:

      הציץ ונפגע.

      אהבתי.

      אנה

        5/12/09 22:36:

      צטט: itaybraun 2009-12-05 22:31:01

      לסיפורי המיתולוגיה היוונית נחשפתי מגיל צעיר.

      כבר אז, כילד, אהבתי מאוד את המיתולוגיה שלהם. שלהם, לעומת שלנו.

      אהבתי את כל האלים והאלות, את העובדה שהאם אינם כל יכולים, שהם שקרנים, אוהבי מלחמות ושטופי זימה.

      האלוהים של היוונים היו אנושיים. אנושיים מדי.

       

      ומכל הסיפורים, הסיפור על אורפיאוס הוא אחד האהובים עליי.

      למה הוא הסתובב והסתכל אחורה?

       

      שאלה טובה.

       

       

       

      למה הוא הסתובב והסתכל אחורה?

      זה בדיוק בכדי להצביע על החולשה האנושית שבו,

      הסקרנות האנושית שלנו שגורמת לנו לעיתים להיות חסרי סבלנות ונמהרים.

      בכלל, האיפוק והריסון העצמי היה אחד הנושאים החשובים בעיצוב האופי של הגבר היווני.

       

       

        5/12/09 22:34:


      ואם כבר פתחנו את הנושא

      "חדר יותר יפה" - סיפור קצר על הנושא

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1001910 

       

        5/12/09 22:31:

      לסיפורי המיתולוגיה היוונית נחשפתי מגיל צעיר.

      כבר אז, כילד, אהבתי מאוד את המיתולוגיה שלהם. שלהם, לעומת שלנו.

      אהבתי את כל האלים והאלות, את העובדה שהאם אינם כל יכולים, שהם שקרנים, אוהבי מלחמות ושטופי זימה.

      האלוהים של היוונים היו אנושיים. אנושיים מדי.

       

      ומכל הסיפורים, הסיפור על אורפיאוס הוא אחד האהובים עליי.

      למה הוא הסתובב והסתכל אחורה?

       

      שאלה טובה.

       

       

       

        5/12/09 22:07:

      אורפאוס הוא דמות ההולכת אחרי היצרים שלו עד הסוף. לא סתם יצר יצירתיות נגזרות מאותו שורש.

      זה סיפור כואב (גם אני כתבתי עליו פעם פוסט). היום אני חושבת, שבמעבר ללקח של האיפוק והריסון שצריך ללמוד מהמיתוס,

      האהבה שחוצה גבולות של חיים ומוות,

      יש בסיפור הזה ללמד אותנו אולי, שאם אהבה חומקת ממך פעם אחת, כנראה לא צריך לחזור לחפש אותה, זה רק יכאב יותר.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      itaybraun
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין