לאחר שבוע שחלף לאט, הגיע יום שבת היא  מיהרה להתארגן ויצאה אל גבעת האהבה , היא חשבה מעניין אם אפגוש אותו היום בגבעה, היא פסעה    בצעד מתופף וחיוך של אושר על פניה, כל השכונה הייתה שם עיניה  החלו לשותת,היא ראתה אותו יושב שם, מביט על הנוף ,כשראה אותה מייד ניגש לדרוש בשלומה היא ,  לחייה האדימו מבושה, ליבה הלם, היא הייתה נסערת, " את רוצה לטייל במעלה הגבעה? יש שם שבט נודד של בדואים הם גרים שם נלך לבקר אותם" "כן השיבה ללא היסוס" הם והם החלו לעלות במעלה ההר , מאחורי ההר היה עמק  מוריק,  הם ראו עדריי כבשים שהיו מלחכות עשב , מרחוק ניראה מאהל של השבט , ולידו מיבנה הרוס , היה לה התרוממות רות  הרגשה שהכירה כל פעם שמשהוא טוב קרה,  הם הגיעו למאהל  סוריה יצאה מהמאהל לקבל את פניהם, סוריא הייתה כבת עשרים, לפניה לבשה רעלה ,ועיניה שחורות וגחלת בערה מתוכם, אהלן אמרה סוריא, תפדלו מרחבה  מרחבא {ברוכים הבאים}, היא הכניסה אותם למאהל, בפינה היה ערסל, ותינוק כבין יומו שכב ערום ,ורק חתיכת בד  כיסתה ערוותו ",תעלו אמרה[, נשרב  שי "היא לקחה אותם לבניין הנטוש, שם ישבה כל המשפחה  על הרצפה, סביב  למדורה קטנה  ישבה אם המשפחה לשה בידיה בצק  וזורקת על מחבט שהיה הפוך, ופינג"ן תה רתח על הגחלים, ראש השבט אבי המשפחה לחץ את ידם והזמין אותם לשבת על המחצלת שהיתה פרוסה . בצד ישב יוסוף בנו שחור כמו פחם חיוך רחב ושנים צחורות היו בפיו קיבל אותם בברכה, ילדים שיחקו במקלות ,אם  המשפחה מזגה להם תה בכוסות קטנות ,והגישה במגש לכולם וחילקה למשפחה  פיתות חמות , התה היה מעט מריר הם לגמו מהתה שרענן  ,וריח  עשן המדורה  דבק  בבגדים,סביב    מדורה סיפר האב שסוריא  מסרבת להיתחתן, ועל  עדר הכבשים על זמן הגז . הזמן רץ והיא החלה לדאוג שאמה תחפש אותה  בתוכה היא רצתה שהזמן יעמוד מלכת, היא נפרדה מהם  מודאגת ורצה מהר  אל בית אמה היכן