לפני חופן שנים עברתי לגור בצוקי ים. אותו צוק פרוע ופראי שמפריד בין חבצלת השרון לחוף השמימי העתיר בשוניות, שנראה כמו ציור מתחלף על פי שעות היום ומצב הגאות.
חוות סוסים קבועה במרומיו של הצוק, ועדר הסוסים הממושמע יורד מדי יום לסיור חופים כדי להנעים את זמנם של הרוכבים לפי שעה, ולחלץ את עצמותיהם של הכלבים,חלק מתמונת נוף החווה.
יום אחד, הופיע בפתח ביתי כלב מהחווה וכמו אמר לי, בעלי נסע לחו"ל בחרתי בך לשארית חיי. מומו, כך קראתי לו, הסתדר בקלילות עם שאר החיות בבית, ידע את מקומו וכיבד את מקומם, ובעיקר חיזר אחרי בכיף גדול. בעוד שלכלבים הרשומים בתעודת הזהות שלי קראתי 4,5 ואולי אפילו 10 פעמים, למומו נדרשה קריאה אחת. בעוד ארבעתנו יוצאים לצעדה היומית, טאשה יצאה למרוץ מול רוכב וסוסו, בוב שומר הראש הגמדי יצא לחפש מזון שווה , ומומו תמיד לרגלי.
נאלצנו להפרד אחרי שנתיים. לא יכולתי לקחת אותו איתנו והחזרתי אותו לחווה. מנהל החווה ידע לספר לי שימים רבים נהג מומו לשבת במוסך של המכונית שלי, אולי אני אגיע במפתיע ואקח אותו איתי לנווה צדק.
בשבת, במלאת שלוש שנים לפרידתנו, נסעתי לצוקי ים, הוזמנתי לצהרים אצל אחת מהמשפחות במקום. הם ידעו לספר לי שמומו התפתח והתעצם חרף מימדיו הקטנים, יש לו להקת כלבים של עצמו והוא המנהיג הבלתי מעורער של ארבעת חברי הכנופיה. מיד אחרי העוגה המרהיבה יצאתי לכיוון החווה, כשלבי רוטט מהתרגשות ומחרדה, מה יקרה אם מומו שכח אותי ?
עמדתי מחוץ למתקני החווה ושרקתי את השריקה שלנו, של מומו,טאשה ובוב. לא נקפה שניה, מומו היה בחוץ, עומד ולא מאמין למראה עיניו. כל כך הרבה אהבה ורוך העביר אלי מומו בחיבוק המסוקס של חיה החיה בטבע. תוך הירף עין הופיע כלב והחל לנבוח עלי. מומו התבונן בו שניה, והכלב שהופיע הפך את הנביחה ללקיקת ברוכה הבאה. צילמתי את מומו שישב כמו דוגמן והתרפק עלי לא מאמין בכלל למה שקורה סביבו.
נאלצתי להפרד ממנו. חצי שעה של ליטופים והתרפקות עברה כרוח סערה. מומו הלך בעקבותי. יש מאין הופיעה החבורה שלו, והאיצה בו להצטרף למסע אחר הצהרים בים. מומו התיישב באמצע הכביש, הביט ימינה אל היורדים אל הים, שמאלה אל החברה משכבר ואחרי היסוס כבד הוא בחר להצטרף אל החברה משכבר.בסרט תורכי הבחירה של מומו היתה Q למוסיקה ריחנית ועמוסה ברגש.בעוד הוא מפנה את הראש ימינה ושמאלה, אני מבצעת אותו סבוב במחשבותי. לקחת אותו איתי או לא. מנהל החווה עבר וקרא לעברי הוא זוכר לך את חסד נעורייך. הוא אוהב אותי אמרתי לו בגלל המון סיבות השמורות איתו.
נכון שלגדל שלושה כלבים בעיר זו התאבדות. יש לי זמן מועט, עד הקיץ להגיע לכלל החלטה. החווה עומדת להסגר ושאלת גורלו של מומו תעלה יחד עם סגירתה. |