פגשתי גברים אבודים
על גברים, פגישות, אבידות ומציאות. עליי
פוסטים פופולאריים
-
תחמיץ
20/12/09 | 975 צפיות
-
קריז
21/6/08 | 814 צפיות
-
יותר מכל אני מתביישת
24/6/08 | 1214 צפיות
-
הו, כמה נפלאים שדייך (3)
17/5/08 | 994 צפיות
-
יום שלישי שעה שניה - שיעור אמנות
28/9/09 | 1058 צפיות
-
חלום מוסרני
19/6/08 | 1104 צפיות
פוסטים אחרונים
- "פגשתי גברים אבודים" - תערוכה 27/4/11
- שיאים 21/6/10
- אגוזים וצימוקים 29/5/10
- חג בקיבוץ 23/5/10
- מהאקדמיה למילים 12/5/10
- עקיצות 5/5/10
רינשמנטו-דה-לה-קיטיקה
- איזה כיף להם
"פשטות נאצלת וגדולה רוגעת"
- ככה תאר ווינקלמן את האמנות הקלאסית של היוונים
יוהאן יואכים ווינקלמן (מאה 18) כותב מתוך מצב של מצוקה בתרבות החזותית של העם הגרמני. דוכס סקסוניה שאף להפוך את אזורו למעין אתונה שנייה, להעלות את קרנה על-פי המודל הקלאסי. כאשר לווינקלמן, ככותב אין הרבה על מה להסתמך בהווה הוא פונה לעבר. הוא נסמך על היגיון החיקוי -"על-מנת להיות בלתי ניתן לחיקוי – חקה את הקדמונים", זהו למעשה ניסיון להשיג מצב של מקוריות על-ידי חיקוי.בתקופתו נולד הקשר שבין האומה הגרמנית והמקור היווני, שהולך בהמשך לכיוון הגזעני, פאשיסטי. ווינקלמן נחשב לאושייה תרבותית, שהשפיעה על חידוש התרבות הגרמנית באמצעות החיבור ליוון הקלאסית. התשוקה אל יוון העתיקה קשורה ברצון להגיע לאותנטיות ולשאוף אל המקור, זוהי חתירה רומנטית לעבר אידיאל.
בפגישה שהיתה לי עם מנחה בתחום האמנות דיברנו על הקושי ב"ללכת עד הסוף" מאוחר יותר בערב זה עלה שוב אחרי ארוחת-ערב מאד בריאה עם חברה ועם חבר, שהחתירה הזאת לשלמות בריאותית גרמה לו לחשוב על וויסקי, קוקאין וסטיק אדום. להיות מזוהה באופן טוטאלי עם מה שאתה עושה, להיות בתוך הדברים ולא מהצד. אני מנסה לחשוב למה זה לא בא לי בקלות. ואולי טוב שלא...
|
תגובות אחרונות
-
ארנה א
בתגובה על ציור
-
דנה.גל
בתגובה על אישה עם חולצת פסים
-
יעל חיון
בתגובה על סנטה תרזה - קדושה או זונה?
-
noontet
בתגובה על אישה מוכה
-
צילום בזמן אמת
בתגובה על הפיה הנרדמת
-
לוק סקיווקר
בתגובה על צילום משפחתי על האקליפטוס ליד נחל אלכסנדר
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא ממש, לא כרגע. יש לנו הסטוריה פתלתלה ומדהימה, אבל רובנו בוחרים לשכוח אותה. וזה למה אני מדבר עלנסיונות למציאת העוגן. אני לא מעוניין ליצור הפרדה ברורה, אבל איזשהו בטחון תרבותי שמהווה נקודת אחיזה, שנדע מהו עברי. בסיס תרבותי שממנו אנחנו יכולים להתייחס אל העולם, ולהגיב לו.
אתה חושב שקיימת הפרדה ברורה, מה שלנו ומה לא?
המאמר אדיר! תודה שהמלצת. אוכל למחשבה.
אני בדיוק כותב על שיפור התרבות העברית ומציאת נקודות השראה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1370207
לדעתי אסור למנוע מעצמנו השראה כלשהיא, אבל בתור מפתחי תרבות אנחנו צריכים
למצוא נקודות עוגן אמיתיות ככל שיהיו מההסטוריה התרבותית שלנו ולא מתרבויות אחרות,
ע"מ לתת פרשנות מקורית/ייחודית לנושאים אוניברסליים.
מרתק,
תודה!
נסי לקרוא את המאמר "חיקוי והתבוללות" של אחד העם
אם איני טועה הוא מסביר כיצד ניתן לחקות תרבות מבלי להיעלם
הוא מסביר שיש שני סוגים של חיקוי האחד חיקוי מלא - והוא גורם לתרבות
שמחקה להיעלם בתוך התרבות העליונה.
ויש חיקוי מתוך יצירה שבו אתה מנסה לספוג אל התרבות שלך
חלקין מסויימים מהתרבות ה"עליונה" אבל מנסה להטמיע אותם
כאשר אתה יוצר אלמנטים משותפים.
כמו מה שקרה בארץ שבו נוצרה התרבות ההלניסטית.
הסרט דווקא הולך יופי עם שלמות, אולי פחות עם מושלמות :))
(ובעיניי - ויסלחו לי מחפשי הלוזרים - טוב שכך)
אאנטיתיזה לקלאסי, ליופי אידיאלי, לשלמות
אנטיתזה למה?
וללכת עד הסוף זה מרגיש כמו התאבדות.
(.. אני צריכה לחשוב על זה)
נראה לי שהכוונה בחיפוש אחר אידיאל לחיקוי וממנו להתפתח למשהו חדש.
הגרמנים ראו בתרבות היוונית אידיאל לחיקוי. גם היופי של היוונים נחשב בעיניהם כמודל - קלאסי.
ו"ללכת עד הסוף" בסרט זה אולי אנטיתיזה
מעניין.
למה הכוונה בהשגת מקוריות על ידי חיקוי? תוכלי להרחיב?
הכוונה להתפתחות מתוך הקיים לעבר משהו חדש?
וכבר ראינו שללכת עד הסוף זה לא קל. :)