לכל דבר יש מחיר משלו.וכאשר מדברים על חיים רוחניים,המחיר לפחות בהתחלה כואב.מפני שהכיוון הוא ללכת מעבר לאני.מעבר להכרה.ולהיות התבוננות.כלומר,חיים רוחנים הם חיים המתנגדים לאני.במובן מסויים חיים רוחניים הם נגדך.הם נגד האני הזה ,שאתה חושב שהוא אתה. אך עליך להביןשהמצב הזה הוא קונפליקט עצום.זאת הנקודה,בה אדם מרגיש שמשהו מהתעופה מושך אותו.אך המחיר הוא לפרוש כנפיים.זהו הרגע בו אתה קולט שאתה רוצה ללכת.אך יש מחיר לקום. משהו מושך אותך לגדול..אך לשם כך צריך לשבור את קליפת הביצה. להשתנות...וכל כך נוח להישאר במצב המוכר..לא לפרוש כנפיים.לא לקום ולהתנסות באי הבטחון.באי הידיעה של מצב חדש.זה כל כך נוח להישאר בקליפה ולהירדם בשקט.שם בחוץ יכול להיות מסוכן.לעוף זה הרבה פחות בטוח.והאדמה כל כך מוכרת לך. ואז האגו מוצא את עצמו בקונפליקט.(חוסר הכרעה בין שתי מגמות). בין פה לשם.לעוף זה מסוכן ולא תמיד נוח.אך קשה גם להפנות עורף לאמת.קשה ולא נוח לגדול.אך גם קשה מאוד לחיות כאילו שאינך יודע, את מה שכבר ידוע לך.אתה שמח,אך לא מאושר.עליך להבין מהי אמת ומהו משחק.ההבדלים גדולים.אין קיצורי דרך. תמיר:מעגלים,מחזוריות,עולם רוחני,עולם חומרני,תנועה בין לבין.שינוי רק על פני השטח.ובפנים?חומר למחשבה... תהילה:האם מתוך החופש יש סיכוי לגלות ,כל מה שאנחנו רוצים? לדעתי חופש מביא אותנו לקבל את הדברים כפי שהם. תמיר:ומה אנחנו רוצים לגלות? החופש מאפשר לנו להבין את הדברים,שמעבר למציאות,ושיגרת החיים. החופש מאפשר לקרב את הרחוק,ולהרחיק את הקרוב. החופש מאפשר ראייה צלולה,ללא התניות ותבניות. החופש ממגר את הפחד. תזכירי לי מתי אנחנו יוצאים לחופש? מה שאנחנו,ולא מה שאנחנו חושבים שאנחנו. השאלה הנשאלת האם ה"פה" שלי וה"שם" שלך זה להיות. במטאפיזי כן.כי זה ה כל אחד שמרכזו בכל מקום,והיקפו בשום מקום. בפיזי זה ספור אחר.אפילו אלברט איינשטיין אמר: "שזמן=תנועת היקפו של עצם בחלל" ומה שיש בו תנועה,הוא לא סטטי.חופש הוא אמת.אמת היא סטטית. חופש זה להיות בדממה.ליצור מחשבות זאת תנועה.הכרה יש בה תנועתיות.אגו הוא תוצר נלווה ,הנוצר מקונפליקט בהכרה.לבטל את האגו ,זה לבטל את הקונפליקט,ולצאת לחופש המיוחל. חופשה נעימה. תמיר:האשליה..עובדה היא אמת.אך גם עובדה משתנה.וגם האמת משתנה.גם החופש וגם הבטחון אינם סטטיים.הם אשליה סטטית. חופש=בטחון.אך האם יש בטחון?מה הוא בטחון?האם הבטחון הוא לא לקבל את כל מה שיש כמו שהוא? או שאנחנו משלים את עצמנו,במשמעות הבטחון כאי -פחד? חומר למחשבה... תהילה:האם להאמין פירושו לדכא את הספק? תמיר:בכלל לא. תהילה"מטרות קיימות בדמיון.הדרך בה אנחנו הולכים בזכרון. והחיים הם מה שאתה באמת. פרדוקס הוא חלק מהחיים.ההתניות הן חלק מהמשחק,חלק מהבריחהחלק מהקבלה.,חלק מההדחקה,חלק מהאחריות,.רק חלק... עכשיו הזמן לשינוי.לשינוי במיתוס הנקרא אהבה.לקבל ,לקחת ולאהוב. ומה שביניהם... כאשר נדע לקבל ולא לקחת נחווה את האמת השלמה. לקבל ולקחת הם שני דברים הנובעים מאותו דחף של למלא צורך. אך בעלי אנרגיות שונות. לקחת נובע מדחף מוצדק,או שאינו מוצדק.לקחת נובע מצורך של בטחון(פחד),אגו(אני חייב),אידיאל(שיא הצורך),התניות(אם ואם), ותבניות(מותר ואסור ),הנמצאות באדם. לקחת יוצר אנרגיות שליליות,מכיוון שהוא אינו קבלה.קבלה, נובעת מאנרגיות חיוביות של הקשבה,אמפטיה,מודעות,ותבונה. לקחת זה ליצור מציאות אשלייתית ושגויה.לקבל את המציאות כפי שהיא ללא שיפוט זאת קבלה. לקחת זה לספוג אנרגיות שליליות.קבלה מקבלים באהבה או בכניעה. אך אם מקבלים בכניעה,זאת אינה קבלה.זאת נתינה מאונס,הנובעת מפחד,ומרגשות אשם.זה לקחת מעצמך. לקחת ולקבל יוצרים תנועה.דינמיקה של אנרגיות מבפנים כלפי חוץ. ומהחוץ כלפי פנים.בהבדל אחד.איכות האנרגיות.כאשר מקבלים,מקבלים בונוס של תנועה דו כיוונית.ונוצרת הרמוניה של נתינה וקבלה.כאשר לוקחים,הלקיחה היא אשלייתית,ואז נוצר חוב קרמאתי.איכות האנרגיה בקבלה,פותחת ערוצי תקשורת חוויתיים, הגורמים לקירבה ,עושר רוחני,והנאה. נוצרת תנועה הבאה מאהבה לכיוון של שלווה. לקיחה יוצרת אנטיגוניזם,דחייה והתרחקות. כאשר מתעמקים במשמעות של לקחת ולקבל בכנות,וללא פחד, אנו יכולים לבחון את האירועים הפוקדים אותנו,בשיגרה(את מחשבותינו ורגשותינו),אנו יכולים לפגוש את החסימות שלנו, ואת הפחדים שלנו ,אשר מנווטים אותנו לקחת ולא לקבל. כאשר אנו לא פוחדים אנחנו יכולים לקבל.אף אחד לא יוכל לקחת,מבלי שניתן בהסכמה.לא קבלה בכניעה,באונס,אלא קבלה מאי פחד,לקבל דבר,המאפשר התפתחות של מודעות אישית וצמיחה. על מנת להגיע לאהבה לא אשלייתית,יש יותר מצורך באיסוף מידע, בחינת המידע והבנתו,בצורה שכלתנית או רגשית,כדי להגיע למצב של אהבה טהורה.יש לבחון את התנועה הנוצרת,מאירוע או מצב המעורר תנועה,ובוחן את הדרכים,על מנת לבלום את תנועה זו לכיוון האי תנועה. ידוע לי שכל עוד שיש תנועה אשר איננה מביאה לרגיעה,לרגיעה,ולשלווה,נמשיך לחוות אהבה בצורתה האשלייתית.
|