(בהמשך לפוסט הקודם http://cafe.themarker.com/view.php?t=1352792)

אודישן 'היום שאחרי'

איזה יום אחרי ואיזה נעלים הצילומים הסתיימו לפני חצי שעה. ויש לי רק דבר אחד לומר:

וואו היה כל כך כיף,

מתוך צילומים של שעה אני זוכר את 10 הדקות הראשונות של ההנחיה שלי לאחר מכן פתאום נגמר הזמן. (במושגים פסיכולוגים התופעה נקראת 'זרימה' בסלנג למילה הזו יש פרוש אחר ...)

אסור לי להרחיב על הקונספט אך היה בו משהו שאיפשר אינטמיות עדינות, למרות הצילומים האפשרות לגעת במשתתפים וגם לגעת בי. תחושה של להיות שם 100% בסיטואצייה שהיא לכאורה לא טבעית.

אעדכן אם יהיו תובנות חדשות או מידע נוסף......

תודה על התגובות בפוסט הקודם כאן ובפייסבוק :)