| וְהַחַיּוֹת, רָצוֹא וָשׁוֹב, כְּמַרְאֵה, הַבָּזָק. (יחזקאל א, י"ד) על חזוןיחזקאל (עיון בלינק מומלץ בחום) http://www.mechon-mamre.org/i/t/t1201.htm שכולו סוד אחד עמוק. נכתבו כתבי קבלה רבים ועמוקים. אתחיל באחד הפירושים שאליו התחברתי ביותר וגם אנסה לקשור זאת אל תנועות הטאי צ'י. בחזון מתוארות "והחיות רצוא ושוב" וגם מוזכר מתחת לכל מערכות הכנפיים "ידי אדם". בחזון, האדם יחזקאל פוגש את האל. עומד לו אדם מול מחזה הכי מדהים, מדהים במלוא מובנה של המילה, מהמם. במחזה הזה אמור לעבור אליו מסר. אולם איך יתקבל המסר אצל אדם המום? מוסר המסר יודע זאת לכן במחזה המדהים יש משהו המרכך את המסר, משהו מוכר למקבל המסר-"ידי אדם" והחיות ש"רצוא ושוב" יוצאות ונכנסות אל המימד הפיזי. פעולת ההתגשמות במימד הפיזי והאי-התגשמות, מרככות את המסר בדבר אפשרות תנועה בין מימדים. זאת בדומה לעפעפיים הנסגרים כאשר שטף הרשמים גדול מדי. (זאת למי שיש עפעפיים, לדג למשל אין). מהות הטאי צ'י היא רכות. "אל תשען, אל תאחז, פתאום תתגשם, פתאום תעלם "(מתוך טאי צ'י כתבי מופת. תרגם דוד מיכאלי) המחשבה שאין בה קשיות פיזית יורדת מתואמת עם כוח הגרביטציה אל מרכז חוט השדרה ומשם דרך מרכזי המפרקים ומשם בתנופההמתקבלת מהתאום עם הגרביטציה אל האברים הניצפים בתנועה. לפי הרצון לצאת ולשוב אל מימד הרכות. אני מרגיש חובה לציין שלמרות שהנשגב נתפס בצד הלא מוגשם, הרוחני.דווקא הנשגב מבחינתי הוא הביטוי הגשמי. זו המטרה המשתבחת עם הזמן. ללא הביטוי הפיזי לא היינו (פאר היצירה) פה.
|