בהמשך לפוסט על דיכאון
הוא עצוב כזה. הולך שפוף ומורכן כאילו משתחווה לעצבותו כנוע לשפתיו הנפולות שבור בעיניו הבוכיות הוא לבד מתבודד בודד חייו דוממים אינו חולם להיות המאושר ביותר רק להישאר אפור ועצוב רגשותיו נחות בעולם מסוגר והשקפת עולמו... עקומה כחיוכו
במחשבותיו העצובות הוא חושב שיודע הוא הכל על העולם שהוא עצוב וכך גם כולם שאין צורך בחברים גם לא בשמחת חיים ועינוגי החיים הם קשקושים שכלל לא קיימים
האיש העצוב מחזיק בעצבותו כאילו היה אוצר יקר מפז אוצר עוצר ונוצר מטפח ושומר ודואג שכל העולם ישמע כמה עצוב הוא וכשעצבותו מחרישה אוזני אחרים זה הרגע בו - הוא מאושר - בעצבותו הוא עצוב. הוא עצוב כזה. |