כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    מְעוֹפֶפֶת בִּשְמֵי בְּרוּקְלִין

    23 תגובות   יום שני, 7/12/09, 06:49


    מעופפת בשמי בְּרוּקְלִין

    בוקר ברוקליני אחד ירדתי לקנות ירקות לסלט ישראלי חתוך גס לילדי המתגורר בניו יורק, וללילי, חברתו. מזג האוויר היה עכור. מעט אנשים נראו ברחוב בשעה זו של היום. צעדתי בנחת לעבר החנות של הפולנים, חולפת בדרכי על פני שרשרת חנויות אפורות וקטנות בטעם רחוב אלנבי שלנו, מכבסה מנוהלת ביד רמה על ידי פולניה רחבת גרם, החנות של זוהר, ערבי ישראלי, שאימו בוכה בשיחות הטלפון על המרחק ביניהם, וכשהיא מגיעה לביקור היא בוכה על געגועיה לארץ, העיקרון הוא – שהיא בוכה, זוהר חושב שזה גורלן של אימהות – לבכות, וכשאינו מנחם את אימו ואת עצמו הוא מוכר מוצרים לחיות מחמד, חנויות דליקטסים מעוטרות בווילאות של נקניקים תלויים וחזרזירים וורדרדים, באחת מהן שכב בחלון הראוה במשך שבועיים תמימים, על מצע גרגירי אפונה, מפתה עוברים ושבים, תרנגול הודו ענק מבושל ואומלל, גזר כתום דהוי תקוע בישבנו, חנות מהוה לבגדים וחפצים מיד שנייה, חנות "בדולר הכל" זיל הזול, חנות למוצרים פגומים שם אפשר לרכוש במחיר מצחיק מציאות מדהימות כמו חבילת פונדו יפהפיה של ..... שוקולד מקס ברנר שאחת מצלוחיות הקרמיקה שלו סדוקה, דנקן דונטס מקדמת את בייגל הטונה הבריא שלה לצד סופגנייה מזן חדש מצופה פלסטיק ירוק מנוקד בגבישי מנטה לבנים, הסקרנות המזועזעת שלי חייבת לטעום, טעים, סופר מרקט כתום וקר של שולי העיר, סופרמרקט יקר ומעוצב למוצרים אורגניים, חנויות לממכר פריטים לקראת חג הקריסטמס הבא עליהם לטובה, ירוק לבן אדום וזהב מקשטים את הרחוב ומכל עבר מחייך אלי סנטה קלאוס שנדמה לי לפתע ליהודי חרדי שחבש מצנפת ליצן אדומה מעוטרת בפרווה לבנה וקורץ לי את הידוע רק לשנינו, זה לא אמיתי כל זה, זה רק בכאילו. ובתוך האפרוריות המנוקדת פתיתי זוהר מסוכרים של "כאילו" מחלחלת לתוכי הכרת אי השייכות שלי והיא הולכת ומתפשטת ומקיפה את כל חיי ומגיעה עד סיינט לוצ'יה הרחוקה בארץ ישראל. פעם, בחיים אחרים, היו ילדים לרחוץ, היה גבר להאכיל, היה בית – שלי. כל העוגנים ניתקו, הדברים התפרקו ואני אינני קשורה לשום כלום. לעיתים תוקפת אותי תחושת תלישות כזו גם בשדות ליד ביתי, אלא ששם, בצד הבהלה יש גם מתיקות אהבתי לארץ, מעין התמוססות לתוך הסביבה המוכרת, בצד ההבנה, הנעימה דווקא, של חוסר החשיבות של היותי אני ושל חיי הקטנים. כי מה זה כבר משנה לעולם העתיק הזה. אבל כאן, באמריקה, ברחוב ציילון הנושק למנהטן, אולי מחמת הפולניות השלטת באזור, הפרצופים הסלבים הרחבים, הזקנות בכובעי הצמר הפשוטים הדומות לישישות שעמדו וצפו בנו מאחורי הגדרות בכפר ההונגרי שם נולד אבי, אני מתרוממת באוויר, מרחפת כאחת מדמויותיו של שאגאל, "העיירה בוערת" מגיח זיכרון שאינו שלי ממאגר הזכרונות הקולקטיבי. "היי" אני גוערת בעצמי, "תתעוררי, אל תיסחפי, את ברחוב ציילון בדרך לחנות הירקות". ומשמי ברוקלין אני מסתחררת ויורדת לאיטי על צינור החרדה ומחליקה ונוחתת בפתחה של החנות של הפולנים וקונה שלוש בננות בדולר וחמישה תפוחי עץ בדולר נוסף, אפילו שהם לא היו ברשימה שנתנה לי לילי.

    © נעמי ר. עזר

    פרנסי הרובע מצטיינים בחוש הומור יצא מן הכלל.  כאשר עולים על הגשר המוביל מברוקלין למנהטן צדה עיני על שלט דרכים רשמי, באותיות לבנות על רקע ירוק כתוב:

    LEAVING BROOKLYN?  OI VEI  

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/12/09 23:26:

      ברוכה הבאה אין כמו בבית אשמח שתמשיכי לכתוב יש בך רגישות מופלאה כמו כול החיים זה חוויות
        7/12/09 23:08:

      צטט: ניומן 2009-12-07 22:22:43

      צטט: עדית... 2009-12-07 21:55:54


      טוב שחזרת.

      הספרים שאת צריכה לכתוב מחכים לך.

      באמת שטוב שחזרת. רגועמה, חזרת?

      כֵּין כֵּין חזרתי, ובובה לא מדברת איתי כבר כמה ימים. רק הברקים והרעמים החזירו אותה אל בין זרועותי.

       

       

       

        7/12/09 22:22:

      צטט: עדית... 2009-12-07 21:55:54


      טוב שחזרת.

      הספרים שאת צריכה לכתוב מחכים לך.

      באמת שטוב שחזרת. רגועמה, חזרת?

       

       

        7/12/09 21:55:


      טוב שחזרת.

      הספרים שאת צריכה לכתוב מחכים לך.

      באמת שטוב שחזרת.

        7/12/09 18:27:
      יאללה תחזרי! בובה מתגעגעת.
        7/12/09 13:20:

      צטט: הטרמילר 2009-12-07 10:41:46

      נעמי, בא לי לומר כל כך הרבה דברים...

       

      הכתיבה הטובה שלך מביאה את החוויה של היעלמות החום המשפחתי החסר כל כך, וממרחק,

      ורק ממרחק, אנחנו מצליחים לצאת מעצמנו, להביט ואף לומר לנו כן, חסר לך אבל יש חיים אחרים,

      שונים, נוספים על אלו שחווית.

       

      אשתף אותך מעט בחוויה הנדושה כשלי.

      גרושים.

      אובדן ללא קבר לבוא אליו ולהבין שאין יותר אתמול.

      אשם, הלך כל מה שבניתי מה שרציתי מה שחלמתי, התרסק.

      אין יותר משפחה שלמה צוחקת סביב השולחן, על שפת הים, באוטו גם...

      אין את מי לחבק ולחלוק אושר וכאב.

      ומדחי אל דחי ובהרבה בכי,

      הירידה הופכת תלולה.

       

      אבל לא כך הוא.

       

      משפחה לומדת להנות מעצמה אחרת.

      לזכור את החוליות החסרות בכאב, אבל לאהוב את הרגעים הנוצרים.

      לנצור את רגעי הביקור לשבת וחג אצלך או אצלם,

      להנות מיצירה שלך ושל אחרים.

      לטייל ולהפנים כי יש חיים,

      אחרים.

       

      הריחוף הזה שלילי זיכתה אותך בו עת 'מסרה' לך רשימה,

      וודאי אילצת אותה להפנים שאין לך כוונה להיות מעמסה

      ואת רוצה לחוש תורמת... :)

      מוכר לי מאד. (בכורתי השכילה עד למסטר באונ' קולומביה נ.יורק, ביקרתי אצלה פעם אחת לעשרה ימים רצופים).  

       

      הדמיון לחנויות אלנבי של פעם... מדהים.

      רק הפנים שונות, הרבה יותר צבעוניים ומלוכסנים.

      למעשה, אנחנו נשארים עם עצמנו וזכרונותינו, עמוק בפנים עם פרק ב' או פרקים נוספים,

      לעולם לא מצליחים להקים מה שהיה.

      בונים חדש. חם יפה נעים וחוגגים...

      לימים יפים.

       

      תודה נעמי היה נעים * 

         

          

       

       

      תודה תודה על תשומת לב עדינה ומדויקת ומפורטת.
        7/12/09 13:19:

      צטט: הטרמילר 2009-12-07 10:44:22

      נעמי, ברשותך טעויות דפוס

      יום נעים

      פרנסי הרובע מצטיינים בחוש הומור יצא מן הכל.  כאשר עולים על הגשר המוביל מברוקלין למנהן צדה עיני על שלט דרכים רשמי, באותיות לבנות על רקע ירוק כתוב:

      LEAVING BROOKLYN?  OI VEI  

       

      אני ממש גרועה בהגהות. ובשל כשלוני להגיע נכונה את הדוחות שכתבתי כוניתי בעבר הרחוק, אבל עדיין תקף -  "האינדיאנית" .

      תודה על הערה. תיקנתי.

        7/12/09 13:17:

      צטט: ליאת ש 2009-12-07 08:48:51

      אין כמו הבית... נכון?

      איזו כתיבה יפה יש לך

       

      אבל איך לא פגשת את ספרי האודיו שלי שם?

      עד לשם הגיעו לסיפרוטק. הנה כאן:

      Sifrutake Brooklyn
      486 Ave. P Brooklyn NY 11223

       

       

      תכף ומיד נשלח לשם את הקרמפמפמפולים. אחרי הגהה. ראי הערה בהמשך לגבי כשרון ההגהה שלי.
        7/12/09 13:15:

      צטט: moscafe 2009-12-07 08:48:26


      נעמי המתוקה,

      אם אלנבי יש שם ואם הפירות והירקות כמו בבית אז מה את מחפשת שם???

      לכי אל המקור, יקירתי.

      כאן יש לך פולנים,מרוקאים,גרמנים,אתיופים,רומנים,תאילנדים,סינים,רוסים ויסלחו לי אלה אשר לא הזכרתי...

       

      הילד גר שם, מותתתתק, הילד.

        7/12/09 13:13:

      צטט: קאיה 2009-12-07 12:16:18


      מוכרת לי ההתעופפות הזאת שעליה כתבת כל כך יפה,

      אלא בשונה ממך, עד שאני מגיעה הביתה

      אני שוכחת לאן התעופפתי בזו הפעם.

      אני מגיעה לניו יורק בינואר. עוד תהיי שם?

       

      לא יקירתי

      האמת היא שאני כבר כאן.

      יש לי חברה שאומרת שהיא חובשת כובע עם מצחיה. לפי כיוון המצחיה היא יודעת אם היא נוסעת או חוזרת.

        7/12/09 12:22:
      הבית תמיד נשאר הבית, גם בחרדות שתוקפות לפעמים במקומות שונים ברחבי תבל, עם הטוב ועם הרע....:-) ולגבי ישראלים במיוחד.
        7/12/09 12:16:
      הרגשתי שאני מטייל אתך שם ברחובות ברוקלין.
        7/12/09 12:16:


      מוכרת לי ההתעופפות הזאת שעליה כתבת כל כך יפה,

      אלא בשונה ממך, עד שאני מגיעה הביתה

      אני שוכחת לאן התעופפתי בזו הפעם.

      אני מגיעה לניו יורק בינואר. עוד תהיי שם?

        7/12/09 11:44:


      מלאכית בשמי ברוקלין

       

      חזרי אלינו  -  ומהר!

        7/12/09 10:44:

      נעמי, ברשותך טעויות דפוס

      יום נעים

      פרנסי הרובע מצטיינים בחוש הומור יצא מן הכל.  כאשר עולים על הגשר המוביל מברוקלין למנהן צדה עיני על שלט דרכים רשמי, באותיות לבנות על רקע ירוק כתוב:

      LEAVING BROOKLYN?  OI VEI  

        7/12/09 10:41:

      נעמי, בא לי לומר כל כך הרבה דברים...

       

      הכתיבה הטובה שלך מביאה את החוויה של היעלמות החום המשפחתי החסר כל כך, וממרחק,

      ורק ממרחק, אנחנו מצליחים לצאת מעצמנו, להביט ואף לומר לנו כן, חסר לך אבל יש חיים אחרים,

      שונים, נוספים על אלו שחווית.

       

      אשתף אותך מעט בחוויה הנדושה כשלי.

      גרושים.

      אובדן ללא קבר לבוא אליו ולהבין שאין יותר אתמול.

      אשם, הלך כל מה שבניתי מה שרציתי מה שחלמתי, התרסק.

      אין יותר משפחה שלמה צוחקת סביב השולחן, על שפת הים, באוטו גם...

      אין את מי לחבק ולחלוק אושר וכאב.

      ומדחי אל דחי ובהרבה בכי,

      הירידה הופכת תלולה.

       

      אבל לא כך הוא.

       

      משפחה לומדת להנות מעצמה אחרת.

      לזכור את החוליות החסרות בכאב, אבל לאהוב את הרגעים הנוצרים.

      לנצור את רגעי הביקור לשבת וחג אצלך או אצלם,

      להנות מיצירה שלך ושל אחרים.

      לטייל ולהפנים כי יש חיים,

      אחרים.

       

      הריחוף הזה שלילי זיכתה אותך בו עת 'מסרה' לך רשימה,

      וודאי אילצת אותה להפנים שאין לך כוונה להיות מעמסה

      ואת רוצה לחוש תורמת... :)

      מוכר לי מאד. (בכורתי השכילה עד למסטר באונ' קולומביה נ.יורק, ביקרתי אצלה פעם אחת לעשרה ימים רצופים).  

       

      הדמיון לחנויות אלנבי של פעם... מדהים.

      רק הפנים שונות, הרבה יותר צבעוניים ומלוכסנים.

      למעשה, אנחנו נשארים עם עצמנו וזכרונותינו, עמוק בפנים עם פרק ב' או פרקים נוספים,

      לעולם לא מצליחים להקים מה שהיה.

      בונים חדש. חם יפה נעים וחוגגים...

      לימים יפים.

       

      תודה נעמי היה נעים * 

         

          

        7/12/09 10:41:


      זאת ברוקלין?

      OI VEI ...

      ממש כמו בארץ, רק בלי המרחק הגיאוגרפי ובלי דמעות האמהות ...

       

        7/12/09 10:31:

      עוררת בי געגוע לברוקלין.

      עם הפולנים שבה.

      יש להם לפולנים שם כמה מסעדות שממש כדאי להיכנס ולהתענג במיוחד במזג אוויר של דצמבר.

      :) 

        7/12/09 10:07:

      *

      כתיבת הפרטים הזו,

      מעוררת קנאתי המרחף,

      מזה שפה או שם,

      אבל נהנה,

      איתך

      מכאן בענווה מירושלים

      של אבנים, חרדים וערבים

        7/12/09 08:48:

      אין כמו הבית... נכון?

      איזו כתיבה יפה יש לך

       

      אבל איך לא פגשת את ספרי האודיו שלי שם?

      עד לשם הגיעו לסיפרוטק. הנה כאן:

      Sifrutake Brooklyn
      486 Ave. P Brooklyn NY 11223

        7/12/09 08:48:


      נעמי המתוקה,

      אם אלנבי יש שם ואם הפירות והירקות כמו בבית אז מה את מחפשת שם???

      לכי אל המקור, יקירתי.

      כאן יש לך פולנים,מרוקאים,גרמנים,אתיופים,רומנים,תאילנדים,סינים,רוסים ויסלחו לי אלה אשר לא הזכרתי...

        7/12/09 07:52:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-12-07 07:45:15

      נומי, כתבת מקסים. דיברת גם את החרדה שלי...ועזרת לי להזכר שהבית הכי משמעותי הוא בתוכי.

       

       


      תודה שאת כותבת את זה בתגובה הראשונה. תגובתך היא חלק אינטרגלי של הפוסט.

      יעני - פוסט פוסט.

        7/12/09 07:45:
      נומי, כתבת מקסים. דיברת גם את החרדה שלי...ועזרת לי להזכר שהבית הכי משמעותי הוא בתוכי.