אתה מתעורר יום אחד בבוקר ואתה יודע שאתה לא רוצה לצאת מהמיטה.

אתה יוצא ממנה בסופו של דבר ואתה יודע שאתה לא רוצה לעשות כלום.

אתה עושה משהו עד סופו של יום ואתה יודע שאתה לא רוצה להרגיש ריק.

לנו, בני האדם, יש מנהג מגונה למדוד את הסבל והקושי שאנו חווים במסלול חיינו.

אנו מתפארים בכך שסבלנו יותר מאחרים ומרחמים על עצמנו,

ובאופן זה הופכים פחות שמחים.

חלקנו הגדול בורח אל הפנטזיה שלו משום שזה לא מצריך מאמץ,

וכך אנחנו מוצאים את עצמנו לא עושים שום דבר ושוכחים מה באמת חשוב.

לא לחינם עולה הרגשת הריקנות כאשר אנו עושים כלום.

אני מתבונן בעצמי ומבין שהחיים האלה הם חצי אושר וחצי סבל.

אני מבין שלא בורכתי רק באושר,

שְאָל לי לחפש באחרים את אשר אני מסרב לראות בעצמי. 

אדם יכול להשיג אושר אמיתי רק ע"י כך שיביא לכדי מיצוי את המאמץ הנחוץ.

ע"י כך שיביא לכדי מיצוי את המאמץ הנחוץ לשכוח את הסבל ואת הקושי,

וע"י כך שיביא לכדי מיצוי את המאמץ הנחוץ להיות שמח ולחוות אושר.