|
חג החנוכה, כ"ה בכסליו שמחה ואורה .
עוד מראש חודש, מכינה אמי פתילות מפשתה , לטבול בכוסות, תחתיתן מים ראשן שמן זך . וכל פתילה, צפה ועולה כראשון של דג.
אלו הנרות שהדליק אבי על הנפלאות , על התשועות ועל המלחמות .
ערב חנוכה: אמי עמדה דום, שביס לראשה נושאת תפילה , זכה חרישית בשלווה אישית.
אנו הנרות, כל אפרוחיה כחומה סביב .
אבי ניצב זקוף, לבוש חגיגית פוצח בשיר קולו מצטלצל, מדליק ומברך: שהחיינו .
והבית אור, רון- שיר ומזמור איזו חוויה ?
ובעיני רוחי כן! ראיתיה .. מנורת מקדש כשמש זורחת , אור שבעת ימים מאור היא לנו , מאור לעמים כך מדי ערב , לכול הימים.
מתוך ספרי " נופי ילדות מבית אבא " עמוד 135 הזכויות שמורות לעזרא מורד |