מענין שהוא מדבר גם על השוני בין אני של אתמול לאני של מחר, ובאמת לא בטוח שהייתי כותב זאת כך היום :
" רציתי לעשות קעקוע לא יודע מדוע אז שאלתי את עצמי... לא כדאי לעשות דבר שכזה ללא מחשבה אתם יודעים, לא קל להוריד בהתחלה חשבתי שברצוני לקשט את עצמי אחר כך חשבתי שאולי הרס עצמי קטן הוא הענין ואז הבנתי רציתי לצעוק ולהביע את עצמי דרך ציור משהו שיצעק "הנני" ובסוף הבנתי ש אני של היום זה לא אני של מחר וטוב שכך. אוהב את כל האני לא צריך קעקוע אני זה אני ומביע את עצמי טוב מכל ציור לא צריך קעקוע " |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מי בימינו שר/ת החינוך?
:)
הייתי מכניס את הפוסט לתוכנית הלימודים בבתי הספר ,
קעקוע קטן בדורינו עוד ניסבל , אבל ציור קיר מהתחת לגב?
מה שטוה להיום יראה מטופש מחר ,אבל יאפשר זיהוי מהיר בפאתולוגית,
כדאי לחשוב פעמיים על האמירה שבקעקוע זה לא מחיק , לפחות לא בקלות
תודה דארלינגאוהבת את הפוסט הזה.....
מאוד אוהבת קעקועים.
ז"א לא את כולם
אבל יש מקסימים
שמקשטים ומפארים ומוסיפים
ולמרות הכל - לא מסוגלת לקעקע על גופי משהו שיישאר לנצח
לא מסוגלת לנחש מה ארצה לנצח
מעדיפה בינתיים להישאר לוח חלק..
כן, עדיין קיים ויציב.
לא השתנתי לכוון של להוריד אותו :-)
מיכלי,.. פירסינג?
איפה?
הוא עדיין קיים?
:)
אכן זו בהחלט לא משהו שגורף עבור כולם אלא רק עבורי אישית.
מה גם שאני מאוד אוהב קעקועים על אחרים.
גם אני רציתי לפני כמה זמן לעשות קעקוע.
סוג של זעקה.
אבל גם אני הבנתי שהיום הוא מתאים לי, אבל אולי מחר כבר לא.
אז עשיתי פירסינג.
אותו תמיד אפשר להחליף או להוציא, כשהאני יתחלף. או שלא.