ה א ר ת ה ר צ ו ן פשיטות היא העדר בקורת, חקירה, יכולת שיפוט וכד', כפיה בהסכמה שנותנת הרשאה להשראה של שפע נעלם להגיע אלינו, כמו ההתרגשות הראשונית בחשיפתנו להבעה אומנותית שהרשימה בנו חותם – היא הראשוניות הנצחית שמונחת בכל הבעה, פשיטות שמאירה המשכיות הופעתה לפנינו, בכל פעם שנחשוף לפניה בתמימות, את יכולות ונתוני הקליטה שלנו, כי בתמימות מונח מימד האין זמן, שמלווה את מסענו בזמן. מידות הפשיטות ראשוניות והתמימות המשכיות, ניזונות משמחה, שאינה תלויה במקום או זמן, היא השמחה הפנימית שנחבאת בענווה בתוכנו, מוקפת במעגלי מניעות, שע"י יכולות ונתונים של פשיטות ותמימות, יש בכוחנו לעשות ממעגלי מניעות אלו - נעימות. המפגש שבין המאיץ הפלאי והנעלם שמאיר בנו רצון, אשר משמח בנו ראשוניות והמשכיות להאיץ בנו חיים, היא התרומה הרפואית המשמעותית ביותר, שקהילת המוסיקאים יכולה לתרום, עבור החברה בה אנו חיים. מחקר מדעי הוכיח שעל-ידי גירוי חיצוני של קליפת העצב המוטורי במוח האדם, אפשר לגרום למנותח לבצע פעולות מוטוריות מורכבות בגופו, כל זאת כשהוא שרוי בהכרה מלאה. מרבית המנותחים שהתנסו בחוויה זו, תיארו הבדל משמעותי מן הדרך בה הם רגילים להפעיל את הגוף בעצמם, לבין הגורם החיצוני שמגרה את עצב כדי להניע איבר מסוים בגופם. רובם הסכימו שבגירוי חיצוני נעדרה מהם נוכחותו של רצונם לבצע את הפעולה. שמחתי לדעת שקיים חלק גדול של חוקרים שקובע בוודאות שמקור הרצון הוא חיצוני, כמו האטום - שבו המאיץ הוא בלתי מושג ונתפס וכך גם הארת הרצון, אשר מתעוררת ומאיצה בתוכנו תהליך ממחשבה ועד למעשה. השפעתנו להתעוררות הארת הרצון בנו, תהיה לאחר בקשות של כיסופים וגעגועים משמחים להשראת הבעות שיאירו בנו - ראוי שלבקשותינו לא יהיה כל רווח אישי, לבד משליחות ברוכה של נתינה וחסד. נשמע הזוי בעולמנו לכוון לגישה אומנותית כזאת. אך מוסיקה אינה מקצוע ככל המקצועות האחרים, יש לה השפעה ישירה ומשפיעה משמעותית, על כל הרבדים של האדם – הגוף, הנפש והנשמה. לכן הפתח לשפע יצירתי חייב להיות נתינה וחסד. עוד עלינו לבקש, שהמחשבה שתאיר בנו רצון להבעה מעשית, עליה להיות מותאמת לנתונים והיכולות שלנו כאדם, במקום ובזמן. כל מחשבה יצירתית שעולה בנו, ששאיפתה להביא לידי מעשה הבעה אומנותית, תבקש ממקור נעלם, הארה של רצון - אישור להמשכו של תהליך בעל תוכן של הבעה למעשה, יכולות החוכמה - הכוח שבנו להשכיל, לנתח, לחקור וכד', עם נתוני הבינה - שהם הכוחות שבנו להבין דבר מתוך דבר וליצור תנועות מתוך הנאסף בחכמתנו, יהיו ניזונים משמחת התהליך היצירתי כפי איכות חשיפתנו להארת הרצון, אשר תאיר את הדרך לאורך כל השלבים שבתהליך היצירתי מהמחשבה ועד למעשה. פרי הזיווג של החכמה עם הבינה - ההבעה האומנותית, יהיה כפי שיקול הדעת הרצוי והראוי לנו, אשר יחבר את שניהם לאחד. הנתונים היצירתיים שנמצאים באונת הבינה, והיכולות להשכיל שבאונה החכמה, שתוצאותיו דעת - כמו " וידע האדם את חווה ", הוא תהליך שיש בו עיבור, הריון ולידה. חוויה של ראשוניות והמשכיות - נביעה מבורכת של אהבה משמחת, שאינה נמדדת בזמן. רצוי לציין שאותו מקור נעלם, שהתייחסותנו כלפיו כזכר ופעמים כנקבה, נובע ממוגבלותנו למציאות בה כל גורם בסביבתנו ובהכרתנו, מתקיימת בו חלוקה מגדרית זו. זיווג נפלא זה שתוצאותיו כאמור, הבעה אומנותית שבאה בשמחה להאיר לנו נצח מאותו רצון נעלם, מגלה לנו מודעות פנימית אמיתית לאין סופיות שבהווייתנו והיא כאמור הרפואה האמיתית, כי היא אינה תלויה במה שהיה ולא במה שיהיה, היא לא מכירה מוקדם ומאוחר, היא מכירה רק את ההווה, כי שם נמצא המרפא - באין סוף, שם אות החיים הוודאי - שמאיץ חיות בישותנו תדיר. רק אנחנו בגלל "מה שיהיה" או "מה שהיה", שוכחים שיש הווה, שמתמיד בנו שמחה ובריאות. |
תגובות (41)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יש לי הרבה מילים לחבר לטקסט הזה הסוחף אבל נראה שאין צורך. אמרת הכל ובחריזה מעגלית ביחד עם חוכמה ובעיקר תובנה. מצויין.
B-S-U-N-S-I-M-I-M
היקר,
אומנות - אמונה
יצירה - אהבה עצמית-אהבה לכל
שמחת חיים - נובעת מתמימות
חשיבה חיובית ועומק - ראיית הנולד -חכמה -בינה-
לראות את כל התמונה בפרספקטיבה נכונה - סליחה אמיתית-
שלווה ואהבת האני העצמי - אהבת הזולת.
עצמי - עצמה - עצם - כח וחוזק.
בזכות ייצירת המופת העוצמתית והמדוייקת
של בורא עולם - האדם - העולם הייקום
ברא את היכולת להתרפא בכל המובנים
ולו אפילו רק מתוך מחשבה, מתוך שמחת חיים,
וכדי להגיע לבריאות , ולמקום של איזון
מוכרחים להגיע אל ה"שורש" לעומק,למעמקים,
ומשם מתחילים מתחילים את הריפויי.
תודה על הפוסט הנפלא.
כתוב מקסים***
אמן ואמן!(:
שבת שלום מלאה בחיוכים ואהבה יקירי.
מדהים.. מרגש..
נשפעות חיצוניות שמהדהדות למחשבות פנימיות
תודה שנגעת בנפשי
מוניק
כתוב יפה וחכם
מסכימה
חזרתי שוב. לקרוא. וגם כי לא היו לי כוכבים אתמול.
תודה.
הארת הרצון תמיד תתקיים כאשר אדם מתייצב על נתיב נשמתו
תודה על פוסט מרתק... מבין כמה
אילנה
זיווג נפלא זה שתוצאותיו כאמור, הבעה
אומנותית שבאה בשמחה להאיר לנו נצח
מאותו רצון נעלם, מגלה לנו מודעות פנימית
אמיתית לאין סופיות שבהווייתנו והיא
כאמור הרפואה האמיתית
"שם נמצא המרפא - באין סוף......"
יופי של אמירות.
תודה על השפע והחסד בך.
וגם על ההסברים.
עמוס
מעגל שחשבתי עליו - לא יודעת אם קשור לנושא:
מתוך האמונה באה המחשבה
מתוך המחשבה באה הטעות
מתוך הטעות באה תיקון הטעות
מתוך תיקון הטעות באה האמונה/
היצירה
פשוט טוב מאוד
קפה דה מרקר מזמן הפתעות בוקר בוקר
וזו היתה נגיעה של טוסט דק ופריך עם קמצוץ קמצוץ חמאה להחלקה
מהטוסטים של ארוחת בוקר במלונות שישה כוכבים
ביס שתיים עם תחושת הרצון לא לשבוע
להשאיר את הרעב גם לביס הבא
מגישים פה גם קפה?
זה לגמרי לא פשוט. מאוד מעניין
פוסט חשוב , חג חנוכה שמח :-)
הרצון מוטבע בנו מתחילת הזמן.. הרצון לנתינה הוא הזקוק להתעוררות..
תענוג לקרא אותך..
תודה (:
הארה של רצון - זה כל כך נכון ...כשיש רצון באה גם ההארה... והיא חיצונית..? אולי היא מחכה בסבלנות בתוך תא נסתר בתוכנו
ומחכה לרצון... ההארה הזו מדהימה איך היא באה בלי אזהרה מוקדמת - ואיך העולם משתנה לנו בשביב של שנייה כשהיא באה
מוארת יפה נדיבה מעצימה ומשמחת. היא מגיעה כשהיא מחליטה - כשאנו מוכנים ואפילו לא יודעים.
שלמה
תודה
אילה
אתה פשוט מקסים!
אוהבת לבקרך ולקרוא אותך,
תמיד נהנית מהפוסטים שלך,
מאחלת לך שבוע טוב ומקסים...
אני בטוחה שברור לך שאינני מסוגלת להגיב בפשיטות, אם הספקתי להבין את משפטך הפותח.
מחר אהיה (בעזרת ישתבח שמו) ערנית יותר, ואגיב בכובד ראש.
למרות זאת כיכבתי, אבל לא מתוך פשיטות חלילה... וזאת משום שבטוחני שדבריך אינם דברי הבל רחמנא ליצלן,
ובכדי שלא תחשוב שיצאתי ידי חובה...
לילה טוב שלמה, אשוב מחר :)
שלמה יקר,
פוסט נפלא
ואכן אני מאמינה שיכולות ריפוי נמצאים בנו.
לבטח,אבוא לקרוא שוב...
הבעתך את הפשיטות מעניינת,
הפוסט נפלא : )
ולמרות הכל, נדמה שהמורכב במורכבות אינסופית...
*ברצון : )
ננה
* תודה.
אשמח לקרוא שוב ושוב...
לאט לאט מחלחל .....
אכן פוסט מאיר
*
"...מגלה לנו מודעות פנימית אמיתית לאין סופיות שבהווייתנו והיא כאמור הרפואה האמיתית, כי היא אינה תלויה במה שהיה ולא במה שיהיה, היא לא מכירה מוקדם ומאוחר, היא מכירה רק את ההווה, כי שם נמצא המרפא - באין סוף, שם אות החיים הוודאי - שמאיץ חיות בישותנו תדיר. "
נגעת בנקודה
הנקודה שבלב
תודה על פוסט מאיר רצון
אסתר:)
אוהבת את אופן הכתיבה המרתק והסוחף,
המבקש להמשיך לקרוא,
את התוכן העמוק, מלא תובנות,
ועמו הפשטות...
מסכימה שלאומנות בכלל ולמוסיקה בפרט יש מקום ככלי ריפוי.
הצלילים הינם תדר היוצר ריפוי והתמרה.
תודה על הפוסט
אור-יה קורן
מדבר אלי מאד מה שכתבת
אני עושה השלכה לאמנות שלי (ציור)
וזה מסתדר לי טוב
כמובן שזה לא נשאר רק שם.....
אוהבת את הפשטות
אין עליה
פוסט מעניין ופותח את המחשבה
אהבתי
'המאיץ הוא בלתי מושג ובלתי נתפס'
עוד כינוי יפה ל----------קב'ה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"זיווג נפלא...."
יפה כתבת !
לכן הפתח לשפע יצירתי חייב להיות נתינה וחסד.
רשומה נפלאה, מעמיקה, ועוצמתית בפשטותה, על אף רבדיה הרבים.
מודה לך על החסד הזה שעשית אתה במילותיך עם האומנות הזו.
מזכיר לי את המהות, את הייעוד, ומחבר אותי למקום הכי ראשוני
ממנו בחרתי בדרך הזו.
*
אני מתחברת לכל מילה.
לרעיון
ולאמירה.
הפשטות והתמימות
הם כוח מניע
כוח פנימי של כאן ועכשיו
הנתינה והחסד מעוררים את הכוח היוצר.
(גם אם "עשיתי סלט" זה מה שאני לוקחת מכאן.
תודה.
פשיטות, מעגליות, מדובר בספר ספציפי?