שנים על גבי שנים, עוד ברפת שהייתה בקיבוץ פלמחים הונהגה מדיניות של העסקת בני הקיבוץ בעבודה ברפת. אז זה היה כחלק ממחויבות בני הנוער בקיבוץ לעבוד יום בשבוע בענפי המשק השונים. רבים ורבות מבני הקיבוץ עבדו ברפת ולמדו בה אהבה לחקלאות, לעבודת האדמה, לפרות, לעבודת הצוות, לשעות מיוחדות ולהצלחה. מזה כ-6 שנים שהרפת של פלמחים עברה לקיבוץ גת והיום נקראת "רפת דרום". בניסיון להמשיך בחינוך הדור הצעיר מעסיקה הרפת (כחוק כמובן...) נערים ונערות משני הקיבוצים השולחים. כרגע 5 במספר והכוונה היא להגדיל אף את מספרם. בני הנוער עובדים במהלך החופשות ו/או בימים אחרים ומקבלים את משכורתם שלא דרך תיווך הקיבוץ. מה לעשות? הקיבוץ השתנה. אך הרוח והאידיאולוגיה לא. שוב אנו רואים ברחבי הרפת נערים ונערות עבריים, עובדים עבודת כפיים ומתחנכים לעבודה חקלאית וציונית.כמנהל הרפת היום וכאב גאה לשניים מנערים אלו, אין גאווה המשתווה לזו בשעה שאני רואה את בניי מובילים פרות לחליבה, מרכיבים את מכונות החליבה, עוזרים לפרה בהמלטה, מגמיעים עגלות צעירות, והגדול בעל רישיון הנהיגה אף מבצע עבודות טרקטור שונות. העבודה ברפת מלמדת אותם אחריות ומקצוענות. הנערים והנערות שותפים מלאים להוויה שמרכיבה את הצוות הקבוע ואין אני יכול לתאר את המצב בלעדיהם. ברפת דרום, שניים מבין בכירי העובדים שבה היו נערים רכים עת התחילו לעבוד ברפת. היום הם מובילים את הרפת המודרנית, הגדולה והמאוחדת. בשילוב נכון של השכלה אקדמית עוד נכון להם עתיד גדול בענף.אני תקווה כי לפחות חלק מהנערים/ות שעובדים אצלנו היום ישתלבו בעתיד בענף הכל כך חשוב הזה. |