כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יום יומי

    כמו עוד כמה אחדים בקפה, מעולם לא כתבתי כלום חוץ מפרזנטציות, הצעות מחיר ומכתבים. אבל בא לי. כי יומן אישי או למגירה מעולם לא הסתדר לי, והקפה מרגיש לי כמו איזו מגירה משוכללת. אם תקראו ותהנו סבבה. אם לא, אז אולי בסוף אגיע למסקנה שאני בכל זאת לא צריך לכתוב.

    ברלין. עיר ללא סוף

    16 תגובות   יום חמישי, 6/9/07, 16:28
    פעם ראשונה בברלין.

    19 ביולי. היום יום הולדת.

    נוחתים. שדה קטן וסימפטי.

    ארבעתנו נכנסים למונית לאחר שהתברר שהמזוודות של יורמי נשארו בפרנקפורט. Shit.

    הנהג איש מבוגר, מדבר באנגלית עילגת.

    נחמד. מנסה להסביר על האתרים שבדרך. למקם אותנו.

    אני שם לב, שלא כמו ברוב גרמניה, המרצדס קצת ישנה. החלונות מופעלים עדיין עם ידית. ממאפייני ברלין המזרחית, אני מאמין.

    במשך הנסיעה, יורמי חושב שהוא נזכר במקומות שראה באותו יום וחצי כשבא לצפות בגמר האחרון המפורסם.

    אנחנו צוחקים, מבסוטים, קצת על חשבון הנהג האיטי.

    אני מבחין משמאלי באנדרטה לחללי השואה. שלא כהרגלי (גרמנופיל שכמוני), החלטתי להתעלל בנהג ושאלתי אותו מה זה בצד ימין?

    That's from the Hitler time, אמר במבטא גרמני כבד. אי נוחות קלה שררה במונית. שתיקה של כמה שניות. התחת זז במקום ואז התחילו הספקולציות והסרקזם על עברו ואהדתו לתנועה.

    התחלנו להבין שהיא ענקית, הברלין הזאת.

    הגענו למלון, Radisson SAS, כמעט חצות. מרכז העניינים של ברלין המזרחית לשעבר. לאחר ששמנו את המזוודות והתאווררנו קצת, יצאנו "לקרוע" את העיר. מרכז הבילויים שמאחורי המלון היה די מסכן ודליל באנשים, ובאווירה זאת נפלה עלינו העייפות של כל היום. הלכנו לישון.

    בוקר. נפוחים משינה עמוקה בחדרים חשוכים ולאחר ארוחת בוקר מלאת כל טוב (הרבה בריאות, הרבה כולסטרול, המון סוגי לחם וכו) יצאנו מהמלון וללא יותר מידי תוכניות פנינו שמאלה.

    בשלב מסוים מצאנו עצמנו באזור הרובע היהודי. מקום מדהים. חצרות. חנויות. מסעדות ובתי קפה. פשוט מרגש מיופי.

     

    מבט מלמעלה על החצרות (גוגל)

     

    חצר פנימית

     

    ועוד אחת

     

     

    הרבה כאלה ביום. הפעם באחת החצרות.

     

    שם, באחת החצרות, נכנסנו לחנות שכולה אימפלמנטציות של האיש הירוק והאיש האדום מהרמזורים. מסתבר שלאחר איחוד העיר היה מאבק קשה של המזרחיים ברשויות, לא להחליף את הדמויות ברמזורים שלהם, בכדי שתישאר איזה אוטנטיות מהמזרח לשעבר. כמה שזה נשמע מוזר, זה באמת היה מאבק. בסופו המזרחיים ניצחו, והיום בעוד חוצים כבישים בברלין, הדמות ברמזור מנציחה ומסמנת את האזור המזרחי לשעבר.

     

    האיש מהרמזור

     

    יש לי אהבה לנעליים. יש לי סגידה לנעליים תוצרת גרמניה בשם Trippen. באותו רובע מצאנו גם חנות שלהם. האמת... המקום נראה בעצם יותר כמו גלריה לעיצוב נעליים. התרגשתי מעצם היותי במקדש של הנעליים שלי. לא קניתי. 250 יורו לזוג שאהבתי (מטומטם אמרתי לעצמי במטוס. עד עכשיו אני בחסך).

     

    אוכל הינו אחד מתענוגות החיים (אולי השני ברשימה). נורא רצינו לשתף את איריס ויורמי בכישרון הקולינרי הגרמני. אף פעם לא נפלנו במסעדה בגרמניה. אני לא יודע למה, אולי בגלל שכל כך רצינו, ארוחות הערב לא היו משהו משהו. חבל. הגרמנים יודעים לאכול.

     

    נקניקיה ברלינאית. אתר חובה.

     

    לקראת סוף יום (אחרי מוזיאון  Pergamon, שער ברנדנבורג, מעבר מול השגרירות הרוסית המפוארת וכו) ישבנו לפאוזה קטנה בקפה איינשטין שברחוב Unter den Linden. הרחוב מאוד רחב - סגנון קומוניסטי בומבסטי. אני שם לב שעל הצומת בצד הנגדי סוכנות של חברת התעופה הרוסית Aeroflot. אחרי יומיים של הליכה וחשיפה לעיר שחוברה לה יחדיו, מזרח ומערב, עוני ועושר, דיכוי ואושר, תרבות...נאציזם...קומוניזם....מערב, הדברים מתחילים לבעבע בבטן. העיניים נעצמות ואני מדמיין את הצומת לפני 1989, לפני נפילת החומה. אנשים אפורים, נראים עניים וקצת כפופים, חולפים להם בצעד מהיר, ללא מבטים מיותרים ימינה ושמאלה, הרבה משטרה חשאית וגם לא. מכוניות הטרבי המפורסמות (קניתי אחת צעצוע למשרד) מקרטעות על הכבישים.......והעיניים שוב נפתחות ללגימה של קפה קר והשפע בהתגלמותו, הא(ע)ושר המערבי שוב נחשף בפני.

    איזה ניגודים. מה עברה העיר הזאת, מה כבר לא ראו הבניינים העתיקים שבה.

    מסתכל על האנשים שמסתובבים ברחובות. מי מערבי? מי מזרחי לשעבר? מה הוא או היא עברו פה, איזה צלקות נשארו.

    מבלבל. מסקרן בטירוף. ממגנט (אותי), אפילו מרשים.

    אני לא יכול להשתחרר מהתחושות. בדרך לשדה אני מצהיר שאני חייב לחזור.

     

    את הסרט "חיים של אחרים" ראיתי רק אחרי. הוא היה טוב מאוד, אבל כנראה לא הצליח להרשים אותי כמו את חברי ולו רק בגלל הביקור שכל כך השאיר את רישומו עלי, בעיר הזאת שאין לה סוף. ברלין.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/07 00:57:

       

      צטט: דרפיש 2007-09-26 00:56:40

       

      צטט: - .t.t - 2007-09-24 15:26:51

      ואגב, אני ילידת 19.7

      אמנם שנתון אחר... אבל היי, ביום הולדת שלנו נסעת... זה מדהים...

      גם אני אוהבת לחבר בין תאריכים וחוויות... 

      שלום לך סרטנית (לא צריך לציין, רואים שמשנתון אחר),

      איך החיים?קורץ

      תודה על הכוכב.

      תודה על המחמאות.

      על המזל עוד נדבר....

      אגב-גם סרטניות אוהבות נקניקיות?

        26/9/07 00:56:

       

      צטט: - .t.t - 2007-09-24 15:26:51

      ואגב, אני ילידת 19.7

      אמנם שנתון אחר... אבל היי, ביום הולדת שלנו נסעת... זה מדהים...

      גם אני אוהבת לחבר בין תאריכים וחוויות... 

      שלום לך סרטנית (לא צריך לציין, רואים שמשנתון אחר),

      איך החיים?קורץ

      תודה על הכוכב.

      תודה על המחמאות.

      על המזל עוד נדבר....

        24/9/07 15:26:

      ואגב, אני ילידת 19.7

      אמנם שנתון אחר... אבל היי, ביום הולדת שלנו נסעת... זה מדהים...

      גם אני אוהבת לחבר בין תאריכים וחוויות... 

        24/9/07 15:23:

      אלי יקירי,

       

      יש לך כשרון גם בכתיבה וגם בשיווק,

      נראה לי שהיית עושה עבודה טובה, כנציג משרד התיירות... צוחק

      כוכב עולה כמוך, גרם לי גם התעוררות, לנסות ולבדוק, מה אני מפסידה...

      אולי אני לא, אף דור שסבל בשואה, אך כחלק מהעם הזה,

      הרתיעה לא דילגה עליי...

       

      אהבתי לקרוא, וכתיבתך המרתקת בהחלט עשתה עבודה טובה...

      כיכובוב... על זה שנהנית וגרמת גם לנו להנות.

       

      טלי

        24/9/07 00:29:

      אלי,

       

      נהנתי מאוד. תמשיך לכתוב. אני אגב דור שלישי. אבל הייתי קרוב מאוד לסבא ומרגיש כמו דור שני.

       

      הייתי פעם אחת בגרמניה, במינכן, בטיסה מהארץ לארה"ב. בגלל תקלה במטוס ממינכן לארה"ב נתקענו בשדה לכ-9 שעות. במשך הזמן הזה שוחחתי עם כמה גרמנים, גם כן שאלתי כמה שאלות שגרמו ישירות, וסיפרתי שסבא וסבתא שלי היו במחנות, וכו', מה שגרם להם להרגיש לא נוח, ולא היתה לי כוונה לזאת. פשוט דיברתי בפתיחות מתוך סקרנות גדולה.

       

      האמת שאני מחכה לביקור אמיתי, מאוד מסקרן...

       

      עופר

        16/9/07 20:48:

       

      צטט: דרפיש 2007-09-16 17:37:57

       

      צטט: סיג 2007-09-15 19:54:20

      כל נהנתי מהכתיבה.

       

      בא לי בירה קרה ומרווה.

       

      יש שם המון סוגי בירות נהדרות וחזקות.

       

      איזה חשק עשית לי לשבת שם בבית הקפה....

       

      ברלין מדהימה.

       

       

      תודה. תודה.

      מקוה שלא בלמת את הדחף.

      גם פה אפשר לשתות (לעצום ת'עיניים ולפנטז ברלין).

      יש שם כל כך הרבה דברים חזקים ונהדרים.

      יאללה נוסעים.

      אתה מסתבך

       

      אני ביצועיסטית

       

      עכשיו ומיד.

       

      נכון שאפשר גם פה ולחשוב

      אבל אין כמו הדבר האמיתי

       

      נו אז איפה פה?

       

        16/9/07 17:37:

       

      צטט: סיג 2007-09-15 19:54:20

      כל נהנתי מהכתיבה.

       

      בא לי בירה קרה ומרווה.

       

      יש שם המון סוגי בירות נהדרות וחזקות.

       

      איזה חשק עשית לי לשבת שם בבית הקפה....

       

      ברלין מדהימה.

       

       

      תודה. תודה.

      מקוה שלא בלמת את הדחף.

      גם פה אפשר לשתות (לעצום ת'עיניים ולפנטז ברלין).

      יש שם כל כך הרבה דברים חזקים ונהדרים.

      יאללה נוסעים.

        15/9/07 19:54:

      כל נהנתי מהכתיבה.

       

      בא לי בירה קרה ומרווה.

       

      יש שם המון סוגי בירות נהדרות וחזקות.

       

      איזה חשק עשית לי לשבת שם בבית הקפה....

       

      ברלין מדהימה.

       

       

        8/9/07 22:39:
      ברלין עיר מדהימה בעיני.גם אני נשבתי בקסמיה בביקור שערכתי בה לפני שנה...
      מכירה את המקומות והתמונות שתיארת כ"כ טוב (אפילו יש לי כמה משל עצמי).
      אפילו היה ביקור שורשים ברחוב שבו גרה סבתא, לפני המלחמה.

      לא יודעת אם בפעם השניה אצליח לשחזר את הקסם ולכן עוד מתלבטת אם לחזור.
        8/9/07 15:52:

       

      צטט: תמר100 2007-09-07 15:32:47

      למה אתה כזה שיפוטי כלפי עצמך?

      אחלה פוסט,

      עשית לי חשק לעלות על מטוס ולנסוע

      אני גם חולת נעליים וגם נקניקיות וכל דבר

      טוב אחר

      שנה טובה

       

      תודה. תודה.

      מעודד. מקווה להשתפר.

      אז יאללה לפני שהחורף יגיע. לעלות על המטוס. סוכות זמן טוב.

      בגרמניה יש המון סוגים של נקניקיות. אפשר לעשות טיול נקניקיות. מה את אומרת?

      שנה טובה גם לך

        8/9/07 15:48:

       

      צטט: קרינושנוש 2007-09-06 23:33:30

      מאד רוצה ליסוע לברלין, למרות שיש לי רתיעה מהמקום, מהשפה, אולי פחדים של דור שלישי לשואה.

       

      צריך להתגבר עליהן (הפחדים). אגב-אני דור שני.

      גם שם הם כבר דור שלישי ורביעי. אסור לנו לשכוח.

      הם היום מאוד פתוחים, מאוד נחמדים, כיפיים, מדברים אנגלית (שלא כמו לפני 15 שנים).

      לגבי ברלין עצמה....זה מדהים כמה שהם מנציחים, זוכרים ומודעים. לא כמו פעם כי היו צריכים. אלא בגלל שהם מאמינים שהם דור חדש שלא היה שם אבל צריך לזכור והכי חשוב-לדעת.

      כשתכננו את הנסיעה, חברים שלי הירהרו בקול אולי לבצע תפנית לטוסקנה כי......

      תשובתי הייתה: אם לא תסעו איתי לגרמניה, לא תסעו. לטוסקנה תמיד אפשר, אז יאללה. הם לא התאכזבו. הם עברו את המחסום והיום הרבה כבר רוצים לחזור.

        7/9/07 15:32:

      למה אתה כזה שיפוטי כלפי עצמך?

      אחלה פוסט,

      עשית לי חשק לעלות על מטוס ולנסוע

      אני גם חולת נעליים וגם נקניקיות וכל דבר

      טוב אחר

      שנה טובה

       

        6/9/07 23:33:

      מאד רוצה ליסוע לברלין, למרות שיש לי רתיעה מהמקום, מהשפה, אולי פחדים של דור שלישי לשואה.

       

        6/9/07 18:23:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-09-06 18:12:39

      אוהב נקניקיות?

      הזוהי פרנקפורטר, או מונשינר?

      האיש הירוק חמוד ביותר...הבאת לי מזכרת? 

      נעלי טריפן אכן אהובות עלי

      את הזוג הראשון שלי קניתי כמעט לפני עשר שנים, דוקא בפריז.

      יש לי אותן עד עכשיו ובמצב לא רע.

       

       

      מת על נקניקיות. בכלל כל מה שנוגע לכולסטרול הרע.

      אגב. זוהי Bratwurst הידועה.

      בנסיעה באה אני מבטיח איש אחד. הוא מזכיר את הלוגו שלנו. שמת לב?

        6/9/07 18:12:

      אוהב נקניקיות?

      הזוהי פרנקפורטר, או מונשינר?

      האיש הירוק חמוד ביותר...הבאת לי מזכרת? 

      נעלי טריפן אכן אהובות עלי

      את הזוג הראשון שלי קניתי כמעט לפני עשר שנים, דוקא בפריז.

      יש לי אותן עד עכשיו ובמצב לא רע.

       

       

        6/9/07 16:47:
      הייתי בעיר הזו לפני שנה נישביתי בקסמיה והבטחתי לעצמי ולעיר להיפגש שנית.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דרפיש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין