אני מניחה שאני עומדת להרגיז אנשים אבל אני רוצה לבחון מהיכן מגיע הצורך הזה. התחושה שלי היא שבסופו של דבר, הוא קשור יותר לאגו ולהימנעות מסטיגמה חברתית מאשר לכל דבר אחר. ומה שמרתק במיוחד, האם זה לא אנחנו שקובעים את הטבו החברתי, לפחות קצת? היו לי כל מיני שיחות עם חברים ולקוחות פוטנציאליים שרוצים, או אומרים שהם רוצים, מערכת יחסים יותר מכל דבר אחר בחיים אבל מוכנים להכיר "באופן מקרי" במסיבות או בברים, ברחוב, במכולת, בשטיפת מכוניות, חופשה וכו'. אם כך, עד כמה אנחנו באמת רוצים מערכת יחסים מונוגמית? מה שהכי מצחיק בעיני ב'ההכרות טבעית' זה שכל אחד מגדיר את זה בצורה שונה. אחת מהבחורות אמרה לי שלהכיר דרך פייסבוק זה בסדר אבל לא דרך האינטרנט. מה גורם לנו להרגיש נוח עם מקום מסוים? אני חושבת שאין תשובות נכונות או לא נכונות אבל יש בוודאי מניעים רצויים פחות או יותר. לסיכום, אני חושבת שהמניע הפחות רצוי הוא תוצאה של פחד. "מה יחשבו עלי אם אגיד שפגשתי את אהבת חיי באינטרנט?" ואז אני מחייכת ותוהה – 'מה באמת חושבים הזוגות הללו מאחורי דלתיים סגורות?'אני נוטה להאמין שאנשים האומרים שהם רוצים להכיר את האחד או האחת ויש להם רעיונות מאוד פרטניים לגבי איך זה יקרה או המסתובבים עם רשימת מכולת של תכונות חיצוניות והתנהגויות שהם לא יתפשרו עליהן אולי בעצם מפחדים.
ממה? כנראה מכל דבר: מלהיראות חסרי ביטחון, מכישלון (האם יש דבר כזה, כישלון?) ומנטישה. יש מספיק פחד לכל העולם. אנו יודעים בדיוק איפה למצוא את הפחד הזה בתוכינו. זו לא השאלה. השאלה היא איפה, בסדר העדיפויות שלנו, ניתן לו ביטוי? מה יותר חשוב? הפחד שזה לא יתאים או המטרה שלנו לפגוש מישהו שנוכל לבנות את חיינו עמו? אם נעצום את עינינו לרגע, אולי נופתע מהתשובה. |