שום דבר לא זז.עוד לא מצאתי עבודה וגם לא אותך, ואני כן דואגת מסתבר.אני מרגישה שכן צפוי שינוי בקרוב אבל כבר אין לי אויר, אני מרגישה שאני ממחזרת את עצמי למוות.הייתי ביום מיון לעבודה וזה הפך אותי לגמרי, מלחמת הישרדות ממש, אני הכי לא מבינה את העניין של מלחמות, בא לי שהכל יזרום בקלות...בפייסבוק יצא לי בעוגיית מזל משפט שקצת עודד אותי: "הצעד הראשון הוא לאבד את הדרך" אני לא זוכרת את מי אני מצטטת פה אבל הוא ממש ניחם אותי. באמת עזבתי את כל העולם שהיה לי, את החיים שבניתי, ועכשיו הכל מהתחלה בתקווה לבנייה פורה יותר, איכותית יותר, בריאה יותר, שמחה ורווחית.טוב זהו, התקיעות הזאת תקעה לי גם את המחשבות... |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מותק.
אני שנמצאת על ידך יודעת שלפעמים את אומרת שנמאס לך ממשהו, ובפנים יש לך עוד חיוך...
איזה כף היה היום להסתובב איתך במדרחוב בצפת, אפילו שכמעט רצנו...
חיבוק. אמא.
התודות מגיעות לכותב וה"מנחם" גאלווי קינל שגם כתב....
"Never mind. The self is the least of it. Let our scars fall in love"
סולה, מה היאוש, וכבר בשלישי?!?! תשמרי את היאוש לסוף המכתביה....עוד מוקדם לו וגם לך!!!
עזבי את עוגיית המזל ותנסי רק עוגיה. יותר טעים!!!
מוסיקה עושה טוב, אוכל (טוב) עושה טוב וגם חברים, נו טוב, אז נצלי אותם!!
בתקווה לתקווה ברביעי :))