נַרְקוֹמָן שֶׁל שִׂטְנָה הָיִיתִי לְחַרְצֻבּוֹת לְשׁוֹנֵךְ כְּגַרְזֶן, לְמִקְלַעַת זְרָדִים קוֹצָנִית שֶׁל אֱמֶת וּבְדָיָה וְשֶׁל דָּם מְפַעְפֵּעַ בֵּינוֹת לְפִצְעֵי הַדְּבַשׁ בַּבָּשָׂר.
נַרְקוֹמָן שֶׁל כְּאֵב הָיִיתִי לְשׁוֹטֵךְ הַמַּכֶּה הַמְרַטֵּשׁ, לָאֵשׁ הָרוֹשֶׁפֶת בְּמִשְׁכַּב אֲהוּבֵךְ וּמִתְעַרְבֶּלֶת בַּחֲמִיצוּת שֶׁל דִּמְעָה אֶל גַּלִּים סוֹעֲרִים שֶׁל תְּהוֹם.
נַרְקוֹמָן הָיִיתִי לְאַהֲבָה שֶׁאֵינֶנָּה, לְחֶמְלָה שֶׁל גַּבְהוּת רוּחַ, לְמַלְקוֹת שֶׁל חִבָּה מְעֹרֶבֶת חָרוֹן, לְאֵימָה וּלְרֹךְ וּלְלֵילוֹת שֶׁל מָדוֹן. נַרְקוֹמָן הָיִיתִי. לֹא עוֹד. |