כן. קצת מפחיד עכשיו.

משפט אחד שנאמר יכול לעורר בך לפעמים סערת רגשות שלא מפסיקה.

ולא, הפעם זה לא איזה גבר חלומות דמי או חברה שנכנסה למקום שמביא לי את הג'ננה. לא זה לא זה.

הפעם זו הבריאות שלי.

תמיד הייתי בריאה, פנימית, חיצונית, נפשית. לא היו מעולם תסמינים של איזו מחלה, למרות שאבי ז"ל היה חולה בכל דבר שהיה קיים. אבל זה כבר עניין לפוסט אחר שמהותו- אבא שלי לא טיפל בעצמו.

זה התחיל לפני שבועיים. כאב בטן כזה מעצבן שגורם לי ישר לחשוב על מה אכלתי ולמה וכמה.

אז חשבתי ולא מצאתי משהו באמת אטרקטיבי להתעמק בו.

יום אחרי, שוב כואב.

"מה נסגר מתוקה שלי?", אני שואלת את עצמי (יש לי איתי שיחות של שעות לפעמים. משו.), אולי הפעם אני לא מדמיינת שיש לי תינוק בבטן מרוח הקודש?

שתי בדיקות הריון מבית המרקחת הכי אטרקטיבי פה ברמת-גן, הופכות למרבץ מחשבתי של כמה דקות.

פס אדום אחד. לא, אני לא בהריון. רוח הקודש אכן יודעת מהו גומי איכותי.

בהחלטה עצמית כפויה אך לא כפוית טובה, קבעתי תור אצל הרופא החתיך החדש של קופת החולים השכונתית.

השילוב הקטלני של חתיך וחכם, מעולם לא עשה לי את זה, אבל כשענייני קופת חולים נכנסים לפרק, מה רע באחיזת עיניים חיצונית לאחר הענקת מרשם תרופתי או המתנה של 43 דקות בתור של חולים שחלקם לבטח בריאים?

נכנסתי.

החתיך העניק לי במהרה תשובה, שאני חייבת למחרת בבוקר לבצע בדיקה  הכרחית לתגלית הסיבה למכאובי ביטני העגלגלה.

למחרת בבוקר, התייצבתי כחיילת עמוסת פז"מ של 48 שעות ואחזתי בידי את כרטיס קופת החולים. הבדיקה בוצעה. הלכתי לעבודה.

הכאבים לא פסקו. תוצאת הבדיקה מגיעה רק אחרי שבוע עקב היותה מורכבת משהו.

אתמול שבתי אל החתיך הרפואי ובשורה בפיו. לא אצטט את מילותיו,  אך אומר שפניו הביטו בי בחמלה קלה ובשורה של חיידק הנמצא בגופי, הועברה אליי בעדנה ורגישות.

מה חיידק עכשיו? איזה חיידק עכשיו? כאילו דה??

כן כן. 10 ימים שאני צריכה לקחת 10 כדורים ביום!! ביום פור גאד סייק.

יופי. 100 כדורים בעשרה ימים ואני הולכת לכתוב שיא גינס חדש.

אז עד שבוע הבא זה יהיה ככה.

קראתי הרבה על החרא הזה ומתברר שהוא אכן שובב לא קטן. חתכת חיידק מזויין.

סליחה על הדיבור הנלוז אבל הייתי חייבת להוציא את זה.

די מבאס שיושב לך בבטן איזה ייצור קטן שלא הולך להיבקע מגופי בדמות תינוק.

צא חיידק. צא.

ולך תזדיין.